״אני לא מסוגלת רון, אתה היית בתוכה, אני לא יכולה לראות אותך ככה, לא כשאתה שלה.״
צחקתי בקול, ״איך שלה? מעולם לא הייתי שלה! תמיד הייתי שלך מאי! הלב שלי תמיד היה שלך, ואת יודעת שלא משנה כמה זמן נזיין אחד לשניה את השכל שנפרדנו, אנחנו תמיד נחזור ואני תמיד אלחש לך כמה לא הפסקתי לאהוב אותך!״
״אז תפסיק לאהוב אותי..״ התחננה מאי,
״אני לא מסוגל!! אני פשוט לא מסוגל! את שם מאי, אני לא יכול להוציא אותך מהראש שלי, אני לא יכול להוציא אותך מהלב שלי כי אני כולי שייך לך! אני עדיין מנסה להוציא את הריח שלך מהסדינים!
אני אוהב אותך, מאי, את מקשיבה לי?״ אמרתי,
״עוד קצת רון, ואני אחזור.״ היא לחשה,
״את כבר פה, לאן תחזרי?״
״אלייך רון, עוד קצת ואחזור אלייך, למה ששלנו.״
רון ומאי אפופי המוות עוברים מסע מטלטל, הם מאבדים יותר משהיה להם, נכנסים אל העבר האפל אחד של השני, הם לא יודעים מי לצידם ומי נגדם, אך הם עדיין מנסים להאחז, אחד בשני.
לא מסוג הספרים שתמצאו על השידה בחדר של אחותכם הקטנה, תכנים מיניים, הרבה דם ועוד כמה דברים שהופכים אותנו לדור חרא.
היא מטורפת. ואני מטורף עלייה. היא אחת שאוהבת אתגרים וסיכונים, מחייכת תמיד. לא פוחדת להגיד מה היא חושבת, נלחמת על הדברים שחשובים לה. היא חושבת על דברים פעמיים, היא לא קלת דעת. גם שהיא במצב הכי לא נעים, היא בטוחה בעצמה. היא יכולה להיות שטותניקית ויכולה להיות אוזן קשבת. זה מה שאחרים רואים, וגם אני ראיתי את זה עד לא מזמן, אבל כשהתאהבתי בה והתקרבתי, גילית שיש המון מעבר- שריטות שחתכו חתך עמוק-עמוק שעדיין פתוח ומדמם ולא נראה שייסתם אף פעם.