״אני לא מסוגלת רון, אתה היית בתוכה, אני לא יכולה לראות אותך ככה, לא כשאתה שלה.״
צחקתי בקול, ״איך שלה? מעולם לא הייתי שלה! תמיד הייתי שלך מאי! הלב שלי תמיד היה שלך, ואת יודעת שלא משנה כמה זמן נזיין אחד לשניה את השכל שנפרדנו, אנחנו תמיד נחזור ואני תמיד אלחש לך כמה לא הפסקתי לאהוב אותך!״
״אז תפסיק לאהוב אותי..״ התחננה מאי,
״אני לא מסוגל!! אני פשוט לא מסוגל! את שם מאי, אני לא יכול להוציא אותך מהראש שלי, אני לא יכול להוציא אותך מהלב שלי כי אני כולי שייך לך! אני עדיין מנסה להוציא את הריח שלך מהסדינים!
אני אוהב אותך, מאי, את מקשיבה לי?״ אמרתי,
״עוד קצת רון, ואני אחזור.״ היא לחשה,
״את כבר פה, לאן תחזרי?״
״אלייך רון, עוד קצת ואחזור אלייך, למה ששלנו.״
רון ומאי אפופי המוות עוברים מסע מטלטל, הם מאבדים יותר משהיה להם, נכנסים אל העבר האפל אחד של השני, הם לא יודעים מי לצידם ומי נגדם, אך הם עדיין מנסים להאחז, אחד בשני.
לא מסוג הספרים שתמצאו על השידה בחדר של אחותכם הקטנה, תכנים מיניים, הרבה דם ועוד כמה דברים שהופכים אותנו לדור חרא.
נועה:
ההורים שלי מתו מתאונת דרכים ואני הייתי איתם על הרכב אבל שרדתי.
לפני חודש הסוכן שהיה שם ההורים שלי סימס לי ואמר לי שהחברים הכי טובים של ההורים שלי הסכימו לאמץ אותי, הם גרו בקוסטה ריקה ואני באמריקה, שני המדינות הכי שונות שיש, ישר סירבתי ללכת אבל לא הייתה לי ברירה...
לוקאס:
היו להורים שלי חברים הכי טובים שמתו בתאונת דרכים ואחרי כמה שבועות הם אומרים לי שהילדה שלהם שרדה והיא עוברת לגור איתנו..
אני חושב שהיא יכולה להסתדר והיא לא צריכה לבוא אלינו.
אני יודע מה אתם חושבים, שאני מגעיל, אבל זה באמת לא נחוץ שהיא תעבור לגור איתנו לפי דעתי...