Rosie

"האם את מאמינה בקסמים, רוזי?" הוא נשען קדימה על שולחנו, בוהה אל תוך עיניה.

"כמובן,"

"אז תשכחי מהסיכויים שלך לנצח במלחמה הזאת. אין דבר כזה, קסמים. יש פה רק עבודה קשה ומזל. הכול מסתכם למזל, בסופו של היום."

רוזי סירבה להאמין לדבריו, "אתה טועה."

"באמת?" צחוקו המזלזל של ג׳יי הדהד בראשה.

"כן," היא התרוממה מכיסאה והחלה לצאת מן החדרון. "ואני אוכיח את זה."

-

לרוזי היה הכול. טוב, כמעט.

אבא אוהב, חברים נהדרים, בית גדול. אבל כל זה השתנה כאשר "החיה" הנוראית תקפה את ביתם.

רוזי, הניצולה היחידה, בורחת בלית ברירה אל תוך זרועותיהם של מכרי אביה - הנסיך הכרזימטי והמלך הגדול, שיעשה הכול בשביל לצאת כמנצח ולכרות בריתות עם אויביו.

היא מרגישה אבודה ומבולבלת יותר מתמיד, אבל היא לא תיתן לזה לעצור אותה מלנצח במלחמה שכפו עליה.
-

"אני אנצח, ואתה תפסיד. ככה זה תמיד יהיה. ככה זה חייב להיות." רוזי התנשמה בכבדות. היא ניסתה להשען על חרבה ולקום, אבל פציעותיה היה חמורות מידי.

המפלצת צחקה וזחלה באיטיות מצממרת אל רוזי. חיוכו הזכיר לה כל כך הרבה דברים שהדחיקה מזכרונה, וגרם לה להרתע אחורה עד שגבה נצמד לקיר בחוסר אונים מוחלט.

שפתיו התקרבו אל אוזנה ולחשו בקול צרוד, "אני לא כל כך בטוח לגבי זה."