אני תוהה לעצמי מה זה בעצם להרגיש להיות נאהבת,
לא אחת שנמצאת כל היום בצד, לא אחת בודדה , אחת שיש לה חברים, אהבה ומשפחה.
אבל האמת, לגור בכנסייה זה לא כזה נורא, אומנם אני יתומה ובודדה יש לי חתול שמארח לי חברה.
שמי הוא אדראנה, המשמעות של השם שלי הוא אופל וחושך במיתולוגיה האיטלקית.
אני בת 15 , בקרוב 16 .
לאחרונה, התחלתי להתעניין בהיסטוריה של השאול, יוצרים מסתוריים ולא קיימים. אני קוראת ספרים ועושה תחקירים על כל המהומות וכל הזעקות לעזרה שנמצאות אצלינו כאן, בעיירה הקטנה שלנו.
הבנתי שכל מה שסיפרו לנו בכנסייה על זה שישו שומר עליינו מהכל , זה שטויות, מחוץ לכנסייה יש צרות.
ואני רוצה לפגוש חלק מהם.
השיער שלי מגיע עד למותניים שלי, שיער שחור , בצבע של עורב הצמא למזון, חיה מתה, חיה טמאה.
עניי בצבע כחול כהה , אני אפילו לא יודעת איך להסביר את צבע.
אני לא ממש זוכרת מה שקרה לפני שהובאתי לכנסייה, אך אני בטוחה שלמדתי בעבר לחימת מגע, ואף יש לי ידע בנשקים חמים וקרים.
אנשים לא ממש מנסים להכיר אותי, הם מתרחקים ממני, הם עושים בשכל , אני מצמררת אפילו את עצמי.
אני ישנה בחדר עם עוד שלושה בנות הצד שלהן מקושט בכל מני צבעים מבריקים כמו וורוד, צהוב, טורקיז. הצד שלי בצבע שחור.
יום אחד ישבתי בספסל שליד השער שחוסם את היציאה מהכנסייה וראיתי דמות נא
זכה מקום ראשון בקטגוריית ערפדים ובקטגוריית אלימות ושליטה
~הושלם~
עבר שלוש שנים מאז שאמילי נעלמה ופרקר נשאר שבור לב עם מחשבות נודדתת עליה ובנוסף למראה המסוקס שלו והקעקוע של המספר האסיר שלו הוא עשה קעקוע של דרקון בגב שלו ואת העין של אמילי עם דימעה, פרקר מרגיש אשם עד היום ומנסה לאתר אותה ביחד עם מרטין וקין האם הוא ימצא אותה?
*סקס
*סמים
*אלימות
*רצח
*הימורים
*הומור כושל
~מסירה כל אחריות של כל מי שקורא את הסיפור (עשיתי עריכה בסוף הסיפור הראשון) תהנו~