הציורים שלי הוא דימויים גלויים שאינם מסתירים דבר ... הם מעוררים מסתורין, וכאשר רואים את אחת התמונות שלי, אתם שואלים את עצמכם את השאלה הפשוטה: "מה זה אומר?"
זה לא אומר שום דבר, כי המסתורין לא אומר כלום, זה לא ידוע.
רנה מגריט.
* * *
אני אנה, הנה כמה עובדות עליי-
אחת, אני אוהבת את מגריט.
שתיים, יש לי אוגר ושמו סיזיפוס.
שלוש, אני גוססת.
זו התחלה מרירה, אני יודעת, אני מצטערת.
הספר הזה לא יעסוק בסרטן, הוא יופיע כדמות רקע מזיקה ולא רצויה, רק כי קשה להתעלם ממנו.
הספר הזה יהיה מה שיישאר ממני.
תזכורת קטנה לעולם שהייתי כאן פעם.
זה נשמע טרגי, יש לי נטייה כזו לפעמים, להיות דרמטית, כמו מגריט, תהיו בטוחים שאני מחייכת עכשיו כמו מטורפת.
אתם שואלים את עצמכם את השאלה הפשוטה: "מה זה אומר?"
זה לא אומר שום דבר.
הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה.
אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.