הציורים שלי הוא דימויים גלויים שאינם מסתירים דבר ... הם מעוררים מסתורין, וכאשר רואים את אחת התמונות שלי, אתם שואלים את עצמכם את השאלה הפשוטה: "מה זה אומר?"
זה לא אומר שום דבר, כי המסתורין לא אומר כלום, זה לא ידוע.
רנה מגריט.
* * *
אני אנה, הנה כמה עובדות עליי-
אחת, אני אוהבת את מגריט.
שתיים, יש לי אוגר ושמו סיזיפוס.
שלוש, אני גוססת.
זו התחלה מרירה, אני יודעת, אני מצטערת.
הספר הזה לא יעסוק בסרטן, הוא יופיע כדמות רקע מזיקה ולא רצויה, רק כי קשה להתעלם ממנו.
הספר הזה יהיה מה שיישאר ממני.
תזכורת קטנה לעולם שהייתי כאן פעם.
זה נשמע טרגי, יש לי נטייה כזו לפעמים, להיות דרמטית, כמו מגריט, תהיו בטוחים שאני מחייכת עכשיו כמו מטורפת.
אתם שואלים את עצמכם את השאלה הפשוטה: "מה זה אומר?"
זה לא אומר שום דבר.
תום אף פעם לא חשב שהוא יתאהב באחותו של איתמר, החבר הכי טוב שלו. הוא נשבע לאיתמר שבזמן שהוא לומד בפנימייה והוא רחוק מהבית- הוא ישמור על ירדן, כאילו היא אחותו הקטנה באמת. הוא דאג לשמור ממנה מרחק ולהסתכל עלייה מרחוק. הוא לא חשב שהוא אי-פעם יסתכל עלייה אחרת חוץ מ׳אחות של איתמר׳.
עד יום שישי אחד, שבדרך-כלל היה כמו של יום שישי שהם היו רואים אחד את השני, רק שהפעם הוא ניגש אלייה, ומאז הפך את כל החוקים.
ככל שהזמן עובר העניינים רק הולכים ומסתבכים. סודות, בעיות, חברים ואפילו משפחה לא מתפקדת. מערכת היחסים שלהם היא כמו רכבת הרים בדיוק, פעם עולה ופעם יורדת.. אך לפעמים השאלה היא האם אחרי כל ירידה- כזה קל לעלות?
⚒⚒
••סיפור גמור••