"במקום בו שוכנת תקווה, שוכן לו גם היאוש. יאוש, המכסה את התקווה וכולא אותה מתחתיו בכדי שלא תצא אל החופש כמו הדרור. היאוש מסתיר את פניו ולובש צורה של מים, מים שחודרים עמוק מתחת לעורך ומטשטשים את התקווה שפעם שכנה בגופך... יאוש הוא מבוך חשוך וצר, ולנו, הכלואים בתוך המבוך, ישנה האפשרות להחזיק את עצמנו ולהילחם כנגד היאוש, כנגד הרוחות הרעות שגורמות לנו לרע לפני שדלתות המבוך יסגרו לתמיד.."
---
הוא- תלמיד בקולג' ואחד משבעת בניו של מייסד אחת החברות הגדולות והעשירות בדרום קוריאה.
היא- תלמידה בקולג' ומלצרית המסתירה מאחורי חיוכה ים של סודות וכאב.
קים טאהיונג ולי סוהיון בני ה-22 לא העלו בדעתם שבלילה אחד, אחרי טעות קטנה ותמימה, הם יקחו תפנית מפתיעה שתטלטל את חייהם ואת חיי סובביהם ימין ושמאל ותחשוף בפניהם את השדים שניסו להחביא.
*אזהרה: הסיפור עלול להכיל תכנים מיניים בהמשך וכמו כן גם שפה גסה.
---זהו סיפור שכתבתי שנה שעברה אבל נאלצתי להקפיא בשל העובדה שלא היה לי זמן להמשיך לכתוב בגלל כול מיני סיבות אישיות. בהתחלה חשבתי לוותר על הסיפור אבל לא הצלחתי, יש עוד כול כך הרבה דברים שאני לא מוכנה לוותר עליהם בסיפור, כול כך הרבה דברים שלפי דעתי הסיפור אפילו יכול ללמד, כול כך הרבה דברים שיש לסיפור להציע, יש עוד הרבה מה להספיק...
''אז אתה אומר לי שיש קוסמים בעולם? אם עם גלימות ושרביטים והכל?"
פוסידון נאנח "כן פרסי, אני יודע שזה די מפתיע אבל כן"
"האמת שלא נראה לי שיש משהו שיכול להפתיע אותי יותר אבל זה די מוזר" פוסידון צחק, "כן, זה די הגיוני. אז המשימה שלך היא להשגיח על הגיבור הנבחר שלהם לפי הנבואה, הארי פוטר''