הכדור פגע, השקט ששרר לאחר מכן קרע את אוזניי ממקומן. מצאתי את עצמי שוכב על השלג הקריר, כשדמעות חמות מתחילות למלא את עיניי. הוא הסתכל עלי, זוג עיניים כחולות, כהות וגועשות. ידיו אחזו בכתפיי בחוזקה כשמשקלו מונע ממני לקום ולברוח. הרגשתי דמעה מרדנית שמנסה לברוח מעיניי. אגרופו הימני מכוון לפניי. גופו נשען על גופי, עיניו הכחולות חודרות לתוך עיניי הזהובות. הדמעה זלגה. בית ספר הוא מקום נחמד, אתה יכול להיות מה שתרצה. אני בוחר בשקיפות, הייתי רוצה להיות אחד מהילדים שלא רואים, האחד שאף אחד לא מדבר איתו משום שאף אחד לא יודע שהוא קיים. לצערי זה לא ככה, אני מוקד לתשומת לב. אני יודע שאני חריג או כפי שאחי קוראת לזה, מיוחד. לא בחרתי בזה, אז למה זה בחר בי? אזהרות! ×סיפור להטבי ×פגיעה עצמית ×מחשבות אובדניות.