EVERYTHING I DIDNT SAY.

זהו לא יומן.
זה לא ספר שירים או מחזות
זה לא סיפור.

זה פשוט דברים שמעולם לא אמרתי,
זו מחלה שמתפרצת, להבה שמסרבת להכבות.

זה כאב ומילים שככל הנראה לעולם לא יצא לי לומר בקול.

דכאון שעטוי במסכה מגחכת,
זה ריק ועצב, התבגרות והבנה.

יהיו פה כנפיים כרותות וחלומות שאולי לעולם לא יתגשמו, ואולי כן?

שאיפה גבוה ומחיקה של 'כשלון' מאוצר המילים, רגעי פסיכיות וחוסר איזון.

יהיו רגעי מוות בעודי חיה, לבטים ושאלות.

חיים.
יהיו פה חיים.

יהיו קטעים מהספר שלי שהתבססו על נפילות כואבות שלי ומכתבים שותתי דם.

שקרים עצמיים, התמודדות 'לבד'.

רצון לכל כך הרבה ולעולם לא להפסיק,
זהו רצון להשאיר חותם, לשנות פה משהו.
זוהי אובססיה ללא להיות עוד טיפה בזרם החיים, ללהיות הזרם.

זה נסיון לעוף כל כך גבוה ולשכוח שאולי, רק אולי,
כבר כרתו לי את הכנפיים.

אולי.

~יהיו פה קטעים שיעלו לפי המצב שלי, לא הכל יהיה כל כך כאוב ודכאוני.. אלו פשוט דברים שאני כל כך צריכה לומר ושיהיה מישהו שישמע, מישהו שיקרא. חלאס לכתיבה אל המגירה.~