Solar eclipse

׳אחזתי בסורגים בשתי ידיי, ודחקתי את ראשי בין מוטות הפלדה על מנת לראות את הסיטואציה שהתרחשה במסדרון שמלפני. שני הסוהרים הובילו דמות אצילית בזהירות, מפחדים פן תפגע מן המראות או מגע ידם. זה לא היה מראה חדש- בכל כמה ימים המחזה חוזר על עצמו כמעט במדויק. אמנם, אותו אחד שהובל אל התא עמד זקוף, וחיוך מסוכן התנוסס על פניו. המראה היה מבעית ומסקרן באותה העת- הוא היה הראשון, מבין כל הכלואים פה, שנהגו בכזו עדינות. בנוסף לכך, הוא היה נראה כמאושר באדם- ולמרות כל זאת, היה נראה כאילו חפש משהו במסדרונות. אישוניו קפצו ממקום למקום, תרים אחר משהו מסוים, שרק הוא ידע מהו. לבי התחיל לפעום במהירות, כאשר הבנתי שהוא רוצה משהו. פעמוני האזעקה שבמוחי התחילו לנקר באוזני בעודי מנתקת את ידי מן הברים הכסופים, וזוחלת לאחרו באיטיות, אל הצל, כמו שאר הכלואים. אך כבר היה מאוחר מדי. בעודו מתהלך מלפני הליווי, מבטו נחת על דמותי המכווצת, וחיוכו התרחב. עיניו נצצו בתאווה, והוא הצביע על תא מסוים באמצעות ראשו. ״אני רוצה בתא הזה״, קולו הצרוד והתקיף הרעיד כל נערה ונערה בקומה. השומרים, בחוסר סבלנות המלווה בפחד ואימה דחפו אותו בקלילות מחשידה אל התא שבטור השני. הוא המשיך לחרוך את בשרי עם מבטו. הוא היה נראה כמלאך תמים וטהור. הוא לא היה מלאך, ולא תמים.