"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות.
מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם.
אני מנחשת שצבע עיניו משתנה לפי רגשותיו ועכשיו הוא לוודאי כועס, לכן הן נראות כהות יותר.
לסתו משורטטת כך שנדמה לי שאם אעביר את האצבע שלי עליה, אני אחתך. עצמות לחיו בולטות, אבל לא יותר מידי, במידה המחמיאה לו. שפתיו מלאות ובשרניות, כאלה שלכל בחורה יתחשק לנשוך מעט, בשרניות ואדומות מעט.
אפו מעט סולד בצורה המחמיאה לפניו. שיערו השחור, שחור פחם, שופע ונראה כל כך רך ונעים למגע כך שאני רק רוצה להעביר את ידי בשיערו. אני משתחררת מן הבהייה בה שהיתי לרגע מיופיו המהפנט.
"ת-תעזוב אותו... א-אני אביא לך את הכסף."
-----
הכירו את לאלי מילר, בחורה רגילה שלא יודעת מה צופן לה הגורל.
אחרי משמרת לילה, היא מצפה לחזור לביתה כרגיל, אבל אז היא פוגשת באדריאן סמית'.
ומשם...
שום דבר לא יחזור להיות רגיל.
כשהאמא שלה התארסה לאיש העשיר והמוכר במדינה, היא לא תיארה לעצמה שיחכו לה חיים חדשים באחוזה מפוארת - ובעיקר, הפתעה אחת בלתי נסבלת במיוחד.
כי שם, מא חורי הדלתות המוזהבות, חיכה לה הוא - האויב הגדול שלה מהתיכון.
הבחור שכל השנים מציק לה, מעצבן אותה, ומכניס לה ברמות...
אבל מה שהיא לא יודעת?
שהוא סימן אותה עוד מהחטיבה.
מהרגע הראשון שהוא ראה אותה - הוא ידע שהיא תהיה שלו.
והוא עשה הכל כדי שהיא לא תעז לשכוח אותו.
ועכשיו?
אין לה לאן לברוח. הם גרים באותו בית