בשבילי

אני מבינה עכשיו שאני לא חייבת לאף אחד שום דבר. אז שיכעסו וידברו ויחשבו וירחמו, אני מפסיקה לדאוג לאנשים על חשבון הדאגה לעצמי. אני לא כותבת את זה כדי שתדעו, כדי שתבינו, כדי שתזדהו.
אלא בשבילי.
מעין המשך לסיפור ״דמעות, סיגריות, עצים והטרדה מינית״, שמגולל את סיפורי המחשל בשנה האחרונה.
ממליצה לקרוא וללמוד מהטעויות שאני עשיתי לאורך הזמן הזה.