"אני אוהבת אותך, אני אוהבת ורוצה להיות איתך.
אין לך שום מושג על ההתאהבות הקטנה שלי, זה בוודאי גם מגעיל אותך, אבל...
יש לי סוד קטן שחשוב לי מאוד לספר לך.
אני בי סקסואלית.
שלך, ג'יין נואלס.
הפריקית שהתאהבה בך."
הכנסתי את המכתב למעטפה ואז למיגרה.
אני תמיד כותבת, דברים מאוד פשוטים לקריאה וכל כאלה שפחות, כתבתי כאלה לכולם.
להורים שלי, לאהבות, לחברות, לבריונים, וסיפרתי שם על הדף, כל מה שאני מרגישה.
אבל אף אחד, לעולם, לא ייקרא אותם.
יש כאלו לכולם כמעט, למשפחה, האהבות, המורים, הבריונים, החברות, אבל כולם מתחבאים שם, ולעולם לא יצאו, כי כל המכתבים שלי מגיעים רק למקום כואב אחד.
למגירה.
"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות.
מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם.
אני מנחשת שצבע עיניו משתנה לפי רגשותיו ועכשיו הוא לוודאי כועס, לכן הן נראות כהות יותר.
לסתו משורטטת כך שנדמה לי שאם אעביר את האצבע שלי עליה, אני אחתך. עצמות לחיו בולטות, אבל לא יותר מידי, במידה המחמיאה לו. שפתיו מלאות ובשרניות, כאלה שלכל בחורה יתחשק לנשוך מעט, בשרניות ואדומות מעט.
אפו מעט סולד בצורה המחמיאה לפניו. שיערו השחור, שחור פחם, שופע ונראה כל כך רך ונעים למגע כך שאני רק רוצה להעביר את ידי בשיערו. אני משתחררת מן הבהייה בה שהיתי לרגע מיופיו המהפנט.
"ת-תעזוב אותו... א-אני אביא לך את הכסף."
-----
הכירו את לאלי מילר, בחורה רגילה שלא יודעת מה צופן לה הגורל.
אחרי משמרת לילה, היא מצפה לחזור לביתה כרגיל, אבל אז היא פוגשת באדריאן סמית'.
ומשם...
שום דבר לא יחזור להיות רגיל.