פאנפיק על פרסי ג'קסון:
היי, אני אסטל בלופיס. אני בת 13.
אני לא בטוחה אם אתם מכירים אותי, אבל מה שבטוח הוא שאתם מכירים את אח שלי.
פרסי ג'קסון. כן, כן פרסי ג'קסון האגדי, הורג המפלצות, מושיע האולימפוס, האח המושלם. אז זהו שהוא יותר מדי מושלם...
כמעט כל יום אני שומעת הרצאה אחת לפחות על כמה מגניב, אדיר, חכם ומושלם פרסי ג'קסון. אבל דבר אחד קטן הם שכחו, גם אני פה.
אני לא אומרת שפרסי הוא אח רע, הוא אח טוב, שגם אם הייתי מנסה לשנוא אותו לא הייתי מצליחה, ותאמינו לי ניסיתי.
לפעמים... אני מרשה לעצמי לדמיין... מה אם זה היה הפוך? מה אם אני הייתי הגיבורה לשם שינוי, שפרסי היה צריך לשמוע עליי הרצאות.
החבר הכי טוב שלי מייק (ולא תפסיקו לחשוב שיש בנינו משהו!) שהוא בן של חצויים בני הפייסטוס והרמס, דיי מבין אותי. אבל מייק נצר, ככה שהוא יכול להיכנס למחנה החצויים. אחרי שפרסי ואנבת' התחתנו, ונולדה להם ילדה, ויולט, הם התעקשו להכין בקתה (או כמה) במחנה החצויים לנצרים. ככה שבקיץ אני נשארת לבד.
עד שיום אחד נמאס לי שרק אני תמיד נשארת בחוץ....
***גמור***
ליב:
אני נסיכת מאפיה. אבא שלי הוא הבוס של המאפיה האמריקאית ואח שלי הקטן יקבל את המאפיה כשהוא יגיע לגיל 18.
בתחילת שנה העבירו אותי ואת אחי לבית ספר שלומדים בו ילדים מכמה מאפיות בארץ וחלק אפילו סתם ילדים עשירים.
הגעתי לבית ספר וזה כבר היה אהבה ממבט ראשון, פגשתי בו, עיניים כחולות ממכרות כמו הים, אבל הבעיה היא שהוא היורש של המאפיה היריבה שלנו. בעיה גדולה.
למדתי לשחרר ממנו ואז הסתבר שהאבות שלנו עשו הסכם שלום.
בסוף בכלל סידרו לי נישואי תועלת, שידוך, והתאהבתי גם בו.