Fly In Your Sky

"טוב, זה שאת עשירה לא אומר שתמיד תקבלי מה שאת רוצה." הוא יורה ואני פוערת את עיניי.
מה הקשר?
שקלתי מה לענות לו.
כסף לא קונה אושר." אמרתי לו לבסוף, פגועה.
"זה משפט של עשירים." מייקל אמר בכעס והמשיך ללכת.
"עזבי, את לא תביני." הוא סיים ודמעות עלו בעיניי.
"כסף לא קונה אושר..." חזרתי על עצמי והוא הפסיק ללכת, נעצרנו ליד ספסל שהיה דומה לספסל שבו הוא מצא אותי באותו ערב.
מייקל הביט בי בעיניים רושפות.
"אבל יותר קל להיות מאושר כשיש לך בית עם אוכל נכון?" הוא אמר ועדיין הביט בי.
הרגשתי שסטינו מהנושא, אבל שזה משהו שהוא שמר הרבה זמן בבטן.
"אני אמשיך לומר את המשפט הזה כמה שאני רוצה-"
"את לא תאמרי את המשפט המחורבן עוד פעם אחת." הוא קטע אותי בגסות.
"אתה חושב שאני שואלת אותך?" שאלתי בארסיות תוך כדי שעיניי דומעות.
הוא הרים את ידו בכדי לנגב את דמעותיי והתחרט ברגע האחרון, הוא נאנח. "הערב נגמר, לכי הביתה."
"אבל זה לא פייר... אתה חושב שהחיים שלי מושלמים? אני גדלתי במשפחה שלא אוהבת אותי! אני שונאת את מה שאני רואה במראה ואח שלי מתעלל בי, זה מספיק אושר בשבילך?" התפרצתי בלהט הרגע.
"ואתה רואה את הסימנים האלה בידיים? כן, אלו עוד ניסיונות לסיים עם החיים המזדיינים האלו!"
הוא ניגב את דמעותיי עם ידו ולא הראה חרטה הפעם.
"זה טרי?" ראיתי זיק של כעס בעיניו.
"לא