שינוי

"אוקיי, ילד", אמרה הפקידה המשועממת בכניסה לבית הקולנוע, "מה השם שלך?"
אני מביט בה. מה השם שלי? "אהמ.." אני מהמהם כי היא דוחקת בי למהר.
"אני.. אהמ.." אני מסמיק במבוכה.
כריס נחלצת לעזרתי, "קוראים לו ג׳ייסון."
הפקידה מצמצמת את עיניה בחשדנות, "זה שם בדוי?"
"לא, לא," נאנחת כריס, "זה באמת השם שלו. הוא פשוט.. לא חשוב. קוראים לו ג׳ייסון. ג׳ייסון פול."
אני מחייך במבוכה לאות אישור.
הפקידה מושכת כתפיים, "טוב. מה שתגידי."
היא מחתימה את הכרטיס ומגישה לי. אני ממלמל תודה חפוזה וממהר אחרי כריס שכבר התקדמה אל האולם.
******
טומי מסתכל עלי ומגלגל עיניים, אני לא מגלגל בחזרה כי זה מאוד לא בריא וגם לא מנומס, אבל אני זורק אליו את המבט האדיש והשונא בני אדם שלי, אני מניח שזה יגרום לו לעזוב אותי לבינתיים.
אליס מזדקפת ומסתכלת עלי,"ג'יי- אה, וויל, מתי התעוררת היום?" היא ממלמלת וטומי שוב מגלגל עיניים.
"התעוררתי ב6:52 בבוקר", אני אומר קצרות וממשיך לפתור את הבחינה.
"מה הבעיה שלך לומר פשוט שבע?" טומי שואל בהרמת גבה. "בשמונה דקות אפשר לעשות המון דברים, ואם אתה לא מבין את זה אתה מבזבז זמן רב מהחיים שלך" אני אומר עם הטון הכי מתנשא שלי; אם הוא לא יכל להבין את זה לבד, אין לי סיבה להיות נחמד אליו. אליס מגישה את הפנקייקס ואני מניח את הבחינה בצד וניגש לאכול.
****