תחת עץ התפוח

"אבא שלי לא מחבב אותך במיוחד," אני פולטת, ומיד מכסה את פי באצבעותיי. אלים, הפה הגדול שלי! "כלומר... הוא לא חושב שזה רעיון טוב שנתיידד. הוא חושב ש..." אני לא רוצה לסיים את המשפט, אז אני סותמת את פי ומשפילה את עיניי לכפות ידיי.
אברטו-אלנזו משמיע צליל קטן שיכול להיות השתנקות אך גם יכול להיות גיחוך, ואצבעותיו נשלחות ומשתלבות באצבעותיי. "אבא שלך הוא לא זה שאני מנסה להרשים, אדרינה." הוא אומר, ואני נותנת לעצמי לרגע להתרפק על הרוך בקולו. "אני מבין מדוע הוא חושב שהקשר בינינו מסוכן, אך מאוחר מדי. אני לא מתכוון להתרחק ממך, אינני חושב שאני מסוגל."
---
אדרינה הורנסי ידעה איך יראה עתידה; ימים על גבי ימים שטופי שמש במטעים שמנהל אביה, עד היום שבו הוא ילך לעולמו והיא תירש את העבודה.
ערב אחד, אדם אחד, מצליחים לשנות את תכניותיה כליל.

אברטו-אלנזו קאמיצ'י רואה את העתיד בצורה ברורה - חתונה, יורשים, המשך ניהול העסק של אביו.
ערב אחד, מפגש אחד עם אישה שכמותה לא פגש מעולם, גורמים לו לשקול את המשך חייו.

אדרינה ואברטו-אלנזו נולדו בעולם אחד המחולק לשני עולמות נפרדים. הוא - אציל, היא - פשוטת עם. כדי לזכות אחד בשנייה, הם יצטרכו לוותר על הכל.
האם הם מוכנים?