•הושלם•
אחרי מלחמת העולם השלישית, היעלמותן של המצאות רבות וקריסה של הפרויקט ליצירת חיי נצח, תעופה הייתה הלהיט של המאה השלושים. כלומר, תעופה אישית, פיזית. אנשים הרגישו משום מה שזה מקום נאות להתנחם בכך שהם לא יוכלו באמת לחיות לנצח.
אוואם אודיום לא הייתה מעריצה של... כל דבר שקשור לתעופה. היא ממש לא חיבבה איורים של מטוסים, כלים, מפעלים, אבל כנפיים? אלו היו קצת קונפליקט. ניתן לשאול למה, הרי אנשים כה רבים משלמים סכומים נכבדים כדי לזכות בזוגות כנפיים, אבל בתור בתו של יוצר הכנפיים המהולל מרקו פאטר קואוד-פלומה היא חשבה שהייתה לה הזכות לומר: נמאס לה מכנפיים. היא ראתה אותן בכל מקום, כל הזמן. בכל מיני צורות, עיצובים ואיכויות. יקרות וזולות, ישנות וחדשות. לא שנאה אותן, לא תיעבה, אם יבקשו ממנה לחגור אותן תעשה זאת ללא היסוס, אבל היא שמעה עליהן וחיה אותן קצת יותר מידי.
עם זאת, כשאביה מתחיל לקבל איומים על מפעל חייו, בתור בתו היחידה היא מחליטה לצאת למלחמה נגד הגורמים האחראיים. גם אם זה אומר שהכל היה למען הדבר ששמעה ממנו בלי הפסקה: כנפיים. כנפיים ארורות.