מִכְתָבִים מְרֶגֵב.

הקדמה:

אני לא חושב שנולדתי כזה מתמרד ושונה, לא חושב שנולדתי עם אצבע משולשת שלופה וברכיים מוכנות לבעוט לאלף עזאזלים את כל מי שינסה לכפות עלי דרך בה אני לא מאמין.
לא, אני לא חושב שנוצרתי אחד שונה ככה.
אני גם יודע שזה לא שפשוט קמתי בוקר אחד עם כיוון שונה כל כך מכל מה שעליו חונכתי.

אני גם לא חושב שזה היה נמנע, זו לא הייתה דרך עם אפשרות לפניית פרסה או חזרה אחורה, אלא פשוט אחת תלולה כזו, ללא מעצורים.
כמו אהבה, כעס ושנאה,
פשוט נפלתי לזה עם מעצורים שבורים, סקרנות וגישה של נו טוב, מה כבר יכול לקרות?

זו הייתה דרך מבולבלת ומלאת שאלות, אבל טעמתי קצת, ומאותו רגע פשוט לא יכולתי לחכות ולפתוח בה.