טוב,
אז השם שלי זה אליסון,
ואני ילדת רחוב,
כן,
אני פשוט גרה ברחוב, בהתחלה זה היה מפחיד אבל זה היה כי הייתי קטנה,
אבל גדלתי ,
לא יודעת אם לטובה או רעה ,
אבל גדלתי.
טוב אז קצת על עצמי ,
אני בת 16 אמורה להיות כיתה י׳ ,
יש לי עיניים כחולות ושיער שטני עד קצת אחריה הכתפיים והוא מדורג כי אני גוזרת לעצמי אבל אני אוהבת את זה.
אני לא גבוהה בכלל אבל גם לא נמוכה .
אני יתומה,
והדבר היחיד שיש לי מהמשפחה שלי זה תמונה של אמא שלי , אני לא זוכרת אותה בכלל, אבל מהתמונה היא מאוד דומה לי.
מה שקרה להם זה כבר סיפור אחר ואני לא אוהבת לדבר על זה.
אני כבר לא ילדה שמדברת או צוחקת ,
אבל אני גם לא בוכה,
אפשר להגיד שאני פשוט לא מביעה רגשות,
לדעתי זה לא שווה את זה ,
בכל מקרה כולם עוזבים בסוף.
היא עברה מישראל לארה"ב .
הגיעה לבית ספר יהודי חדש והכירה תלמידים חדשים .
לאחד היה את הכוח לשנות לה את המצב רוח כשהוא מחייך .
הם נאלצו לעשות עבודה בתנך יחדיו והתחברו יותר .
הוא הציע לה לצאת לדייט והיא הסכימה.
לאחר זמן מה הם ניהיו זוג.
עומרי:
כל פעם שהיא מחייכת עולה לי חיוך קטן על הפנים.
הגומות הקטנות האלה שלה שאני מכור אליהן.
העיניי שקד החומות דבש האלה שמסתכלות עליי בחיוך תמידי .
השפתיים הרכות והמלאות האלה שלטעם שלהם יש את הטעם הכי טוב בעולם כולו .
היא פשוט מושלמת.
אני מאוהב בה...
נועם:
השיער שלו זה הדבר הכי נעים שיש.
השפתיים שלו רכות כמו ענן.
הידיים שלו שתופסות שליטה על הגוף שלי והחיבוק שלו זה משהו אחר .
כל פעם שהוא מחבק אותי או מנשק אותי יש לי פרפרים בבטן.
טון קולו הצרוד והגברי שהורס אותי בכל פעם מחדש.
אני מאוהבת בו...