מפלצות

מפלצות- פרולוג- ההתחלה של הכל
היא נותרה האחרונה, הן כולן מתו בצללים.
צלה שלה, לבן כפנינה ממורקת, בהק גם ביום החם ביותר.
האנשים שחלפו על פניה לא ראו דבר, הם לא ידעו שהשריד האחרון לפחד עומד לפניהם ובכך מסכן את השלווה.
נלקחו ממנה חייה, כל המפלצות הגדולות שלה.
לפעמים היא עוד התקשתה לנשום כשלהבות העבר חרכו את ראשה.
* * *
הוא ראה צל קטן ולבן, ומיד עקב אחריו.
סכיני להב הירח חבטו ברצועות העור שלהן על גבו.
שריריו נדרכו והוא ראה אותה.
את המפלצת האחרונה.
הוא ראה את עיניי התכלת הבוהקות, את הכנפיים המזדקרות משכמותיה ואת הצלקת הקטנה על לחייה.
הוא זינק והיא נפלה, כפות ידיו מצמידות את אלו שלה אל המדרכה.
הוא רכן מעליה, היא עצמה את עיניה.
"אני לא רוצה למות". קולה השבור נישא אליו מתוך שפתיים מדממות.
* * *
בני האדם רואים במפלצות איום, דבר שיש להשמידו, מטרד.
בכל ספרי ההיסטוריה, על מפלצות נאסר להתקיים בתרבות האנושית.
אנחנו שונים מדי, אחרים מדי ולכן, אין זה מקומנו לחיות בחייהם, העולם המואר שייך לבני האדם והמפלצות קיבלו את הצללים.
מאז ומעולם חיינו בתוך החושך עד שלא נותר בנו כל צבע, הכל נשאב פנימה ונותר ריק.
העיניים שלנו נעשו בהירות כמו השמיים שנאסרו.
פחדנו לחיות, פחדנו לזוז, פחדנו להיות, בדיוק כמו שהם רצו.
זה לא הספיק, הם של