הקבצן השביעי - רשימות מבית המעצר
"הדבר שאירע לי הרי אינו אלא מקרה יחידי, ומבחינה זו גם לא חשוב ביותר", אומר יוסף ק., גיבור הספר "המשפט" של פרנץ קפקא, "אבל הוא משמש סימן לפלילה מסוימת, הנהוגה ביחס לרבים. למען אלה אנוכי עומד וטוען כאן. לא למעני".
המשפט הפלילי ברחבי העולם מייחס להודאה משקל גבוה, כאילו הייתה "מלכת הראיות". מעמד זה של ההודאה מהווה תמריץ לחוקרים להתמקד בחילוץ הודאות.
מי כמוני יודע. חוויתי זאת על גופי ובשרי, וזה הסיפור שלי. למען הפחתת מעמד ההודאה אנוכי עומד וטוען כאן. לא למעני.
שכן ברור לי, אם ניתן היה להגיש נגדי כתב אישום ברצח שלא היה, ניתן לעצור כל אדם ולהגיש נגדו כל כתב אישום.
כמה קרוב הייתי להודות ברצח שלא היה? אינני יודע. אולי כחוט השערה. אך דבר אחד ברור, אילולא עמדתי בלחצים ודבקתי באמת, לא הייתי כאן היום מספר על כך.
הפילוסוף עמנואל לוינס נהג לומר, "כולם אחראים על הכל ועל כולם וכלפי כולם לפני כולם - ואני (אחראי) לפני כל האחרים."
אני, שניצלתי מהרשעת שווא, איני יכול להתעלם מהאחריות הזו. חובתי היא לעמוד כאן, לפני כולם, ולוודא שמקרים כאלו לא יישנו.
ד"ר יוסף ק. זהר
