רגשות אבודים

אומרים שהגבול בין אהבה לשנאה הוא דק.
השאלה היא עד כמה?
כי רגע אחד היה לי הכול.
ורגע לאחר מכן, הכול נגמר.
הוא החבר הכי טוב שלי. הנשיקה הראשונה שלי. האהבה הראשונה שלי.
עכשיו האויב הראשון והכי קשה שלי.

"זו הייתי אני?" שאלתי והתקרבתי אליו.
"מה?" אפק שאל וניסה לייצב את עצמו.
קולי נפלט ממני. קר, רועד וטעון ברגשות. "לפני שעה, בשיחה הזו שנשאבה ממרתפי גיהינום, אתה דיברת עליי?"
"תימור."
האדישות שלו גמרה לי על הגרון.
"א..." התחלתי לומר ואז נחנקתי. "אני רוצה לדעת. אם אין פעם היה לך רגש ולו הקטן ביותר כלפיי, אני רוצה תשובה."
"תימור- לכי הביתה."
היה לי קר. אלוהים, כמה שהיה לי קר.
ככה זה מרגיש כשהעולם שלך מתפרק?
"תענה לי!" דרשתי או התחננתי, כבר לא הצלחתי להבדיל.
"תימור לכי הביתה!!"
קפצתי מהצעקה שלו אבל נשארתי במקום. "אתה חושב שאני בגדתי בך?" שאלתי, חלשה כל כך עד שלא ידעתי אם הקול שלי הגיע עד אליו.
"תימור-"
אגרפתי את כפות ידיי והכרחתי את עצמי להתחזק. "תענה לי! אתה חושב שאני בגדתי בך?"

#הסיפור כולל תיאורים מיניים בוטים
#למבוגרים בלבד