פתחתי את דלת הרכב והסתבכתי עם החגורה, בשניה שהצלחתי להוציא את החגורה, זה קרה.
הדבר היחיד שהיה בוודאות זה:
אנשים, דם, כאב, שחור.
וצרחה אחת צורמת שבקעה מפי ברגע שפתחתי את העיניים.
לא.. לא יכול להיות... הידיים המלאות בדם.. זה לא שלי.
זה לא פאקינג שלי.
התרוממתי עד כמה שביכולתי להתרומם והסתכלתי עליה.
לא, בבקשה לא.
תגיד לי שזה לא נכון, תגיד לי שאתה צוחק עלי אלוהים, תגיד לי שזה חלום רע, שאני אתעורר.
״את לא יכולה ללכת, בבקשה תתעוררי!!
בבקשה, לעזאזל איתך, בבקשה אני מתחננת..״
בנימה הזאת, עיניי נעצמו לאט לאט ראיתי שחור, השחור הזה היה כלכך מנחם כי ידעתי, כי קיוויתי, שיקח אותי כמו שלקח אותה.
All Rights Reserved