מחוגי הזהב

״אז... את עוזבת לתמיד...״ הוא השפיל את מבטו ובהה באדמה.
עדי נשמה נשימה עמוקה. זה עכשיו או לעולם לא. היא שלפה את האקדח וכיוונה אותו לעברו. היא חשבה שהיד שלה תשתולל. שהיא לא תוכל לשלוט בה, אבל היא לא זזה. היא היתה יציבה, כמו שהיא היתה צריכה להיות. הוא בהה באקדח בתדהמה. הוא נעמד באיטיות, האקדח עוקב אחר תנועותיו. הוא לא אמר כלום למרות ששפתיו נפתחו ונסגרו כאילו הוא רוצה לומר משהו אבל לא מצליח.
״עדי... עדי, מה את עושה?״
האקדח היה מכוון הישר אל לבו. לא היה לו סיכוי. אם היא תלחץ על ההדק הוא ימות במקום.

מצב נואש דורש צעדים נואשים. איך ההחלטות שקורות עוד לפני לידתה ישפיעו על חייה של עדי? ועוד יותר חשוב - איך הן ישפיעו על העתיד? ואולי... על העבר...