שקרים לבנים של אמת || רוז

דיימון צורח. הגופה הקרה של ג'ול שכובה על מיטתה, דוממת. שפתיה כחולות, עיניים ריקות, עורה חיוור יותר מהרגיל. ידה קשה כאבן בידו. הוא רוצה להאמין שזו לא היא, אלא רק פסל מדויק ביותר שלה. פסל שנשם לפני שעות אחדות, והיא חייכה וצחקה ונישקה אותו ברכות על שפתיו... הוא צורח שוב. הוא קורס על הרצפה ומשעין את מצחו הלח מזיעה על הבד הרך של המיטה. דמעות זולגות כמו נחלים על פניו. אבל הוא לא יתן לה למות בכזו קלות.