
"אשכרה נראה לך שדבר כזה יקרה בגללה?" "אני באמת לא יודע.. אבל הוא באמת אוהב אותה" עמדתי מחוץ לדלת ושמעתי את השיחה הזאת.. מה יקרה בגללי? אני לא מבינה.. נכנסתי לחדר כאילו הכל בסדר.. "מה קורה?" אמרתי בטון שמח, אך הבעות פניהם היו מאוד ברורים לעין משהו קרה.. יצאתי משם מהר ורצתי אליו "קארל מה לעזאזל?? מה אתה מתכוון לעשות לו?!" "תרגעי איה.. אני על זה יהיה בסדר" "לא! אתה תגיד לי מה אתה עומד לעשות! שמעת??" "תסתמי!!!" צעק עליי.. הדמעות כבר עמדו בעיניי.. הבטתי בו המומה לגמרי.. "איה.. נו.." הוא לא הספיק לסיים את המשפט וכבר הייתי מחוץ לחדר. ידעתי שמה שקרה יגרום לבלאגן אבל לא חשבתי שעד כדי כך.. רצתי החוצה ובכיתי, פשוט בכיתי ישבתי על הצוק שמעל הים עדיין בבגדים החגיגיים מארוחת החג.. הסתכלתי למטה לכיוון החוף על החול... וחשכו עיניי... לא.. לא!! זה לא יכול להיות!! למה הוא פה?! הוא פשוט עמד שם ונעץ בי מבט מלמטה, המבט שלו היה קר וחדר עמוק לתוכי גרם לי לאי נוחות לא מוסברת.. הוא לא זז, רק הביט בי.. פשוט השתתקתי הוא הצביע אליי והיה לו משהו מוזר ביד.. ניסיתי להבין מה זה ואז קול ירייה הוציא אותי ממחשבותי וכאב חד פילח את ביטני.. ואז רק הבנתי... הוא ירה בי! #סיפור_אמיתיTous Droits Réservés
1 chapitre