מוכה #מוקפא#

"אל תיגע בי!" אני מבקשת אבל הוא רק מחייך וממשיך להתקרב אליי בצעדים כבדים. "אני אגע בך מתי שאני רק ארצה" הוא לוחש לי באוזן ותופס לי את היד בחוזקה מדיף ריח אלכוהול כבד. "ניק אתה מכאיב לי" אני לוחשת משתנקת, "אני אכאיב לך גם במיטה בייב" אני מחווירה ומאדימה חליפות "לא מותק.. לא היום אני מותשת" אני לוחשת ומלטפת את לחיו ביד רועדת "אני אפצה אותך מחר" "את תפצי אותי גם מחר וגם היום" הוא צורח, אני נרתעת בבהלה ממנו ומבינה באיחור את הטעות שעשיתי "את בורחת?" הוא שואל באיום. "לא לא ניק, בחיים לא!" אני שוללת במהירות את דבריו, "שקרנית" הוא צורח "שש ניק חמוד השכנים ישמעו" אני מנסה להרגיע אותו "לורה, מתי תביני שלא אכפת לי שישמעו? שיבינו איזה בחורה רעה את! אישה כלבה" הוא צועק ושולח את מגפו קדימה. אני עוצמת עיינים, הכאב לא מאחר לבוא "אישה זבל" הוא צורח ובועט בי עכשיו בחוזקה ובמהירות, אני נופלת על הריצפה המלוכלכת ומתחננת שיפסיק. הוא אפילו לא שומע יורד על ברכיו וממשיך להכות אותי, הפעם עם אגרופים שמושלכים אל כל מקום בגוף שלי. אני מתקפלת אוטומטית ומנסה להגן על הפנים שלי. הוא תופס את הידיים שלי ומושך אותם מהפנים שלי. מרתק אותם אל הרצפה בעזרת ברכיו ושולח אגרוף אל העין השמאלית. אני צורחת ואז משתתקת. חושך.