משהו בין נחמה לכאב

היי, זה לא קצת מוזר, איך אנחנו משתנים כל הזמן, מקצה לקצה?

רגע אחד כל גופי מכוסה בצניעות בבני ברק, ורגע אחר כך אני עירומה לגמרי בדירה של גבר שאני לא זוכרת את שמו.

רגע אחד אני מחכה לזריחה שתביא איתה את היום, את האור, את השמש- ורגע אחר כך אני מחכה כל כך לשקיעה שתביא איתה את החושך, כדי שאוכל להתעטף בו.

רגע אחד אני ילדה תמימה, אופטימית ומחייכת- ורגע אחר כך אני מכירה רק את האדישות הזו, שחונקת אותי לאט לאט.

רגע אחד קוראים לי מושקא, רגע אחר כך קוראים לי מרי.

רגע אחד אני אוהבת, רגע אחר כך אני שונאת.

רגע אחד יש לי אותו- יש לי על מי לסמוך, מי שיחבק אותי.
רגע אחר כך-
אני לבד.

וגם בלבד הזה, השדים עדיין מלווים אותי.
הם לא אורחים נעימים כל כך והם לא מצליחים להפיג את הבדידות.
הם תמיד היו שם, השדים האלו, מביטים בי, לועגים לי, צוחקים.

היי, אנחנו לא קצת מוזרים, בני אדם שכמונו?
משתנים מקצה לקצה. קיצוניים כל כך. לא יודעים רוגע. לא נחים לעולם.

>>> מכיל מין, סמים, אלימות.