כמה עמוק

היער עמוק, עמוק מדי, חלק יגידו. אבל רק הוא יוכל להגיד לה עד כמה.

אֶמֵרִי ומשפחתה נוהגים לעבור הרבה. כשהיא מגיעה למקום חדש, היא תודה לאל אם יישארו שם יותר משנה; מה שבהחלט לא סביר שיקרה.
בית הספר החדש שלה שונה לחלוטין מהקודם, אבל היא משתדלת להסתגל. לא שיש לה ברירה, כן?
אך היא חשה צורך להתקרב. משהו קורא לה בשמה. אפילו אם זה רק בראש שלה, היא יודעת שהדרך נועדה בשביל שתעבור אותה. היא לא מפחדת מהיער, היא לא מפחדת מכלום. היא רוצה שהוא יפחד ממנה.
היזהר, כי אמרי באה.
לא עובר זמן רב עד שהיא מתאהבת ביער. לעזאזל, הצבעים החמים והבלתי-קשורים בתוך כל השלג הלבן במֶייְנְטְרִי. היא הייתה צריכה אותם כל כך. היא התגעגעה לצבעים יותר מלכל דבר אחר.
ויותר מזה, היא מתאהבת ביצורים שבתוכו. יצורים יוצאי דופן ובו בזמן יוצאים מן הכלל. זאת הפעם היחידה שהיא מפחדת, אבל לא מהדבר ממנו אמורה לפחד.
היא משתוקקת להרפתקאה, והיא תקבל אותה.
היא תקבל אותה.
לא משנה עד כמה עמוק היא תיאלץ להיכנס.