תום אף פעם לא חשב שהוא יתאהב באחותו של איתמר, החבר הכי טוב שלו. הוא נשבע לאיתמר שבזמן שהוא לומד בפנימייה והוא רחוק מהבית- הוא ישמור על ירדן, כאילו היא אחותו הקטנה באמת. הוא דאג לשמור ממנה מרחק ולהסתכל עלייה מרחוק. הוא לא חשב שהוא אי-פעם יסתכל עלייה אחרת חוץ מ׳אחות של איתמר׳. עד יום שישי אחד, שבדרך-כלל היה כמו של יום שישי שהם היו רואים אחד את השני, רק שהפעם הוא ניגש אלייה, ומאז הפך את כל החוקים. ככל שהזמן עובר העניינים רק הולכים ומסתבכים. סודות, בעיות, חברים ואפילו משפחה לא מתפקדת. מערכת היחסים שלהם היא כמו רכבת הרים בדיוק, פעם עולה ופעם יורדת.. אך לפעמים השאלה היא האם אחרי כל ירידה- כזה קל לעלות? ⚒⚒ ••סיפור גמור••

*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום בן ה20. מה שתום לא יודע הוא שמאחורי הנערה הצעירה מסתתר עולם שלם שקים דואגת להחביא בצורה הטובה ביותר לדעתה. ישנה אשמה עמוקה, שנאה נוראית, אהבה מאכזבת, פחד משתק, חרדה טהורה וכלום אחד גדול. מה יהיה סוף הסיפור של תום וקים? האם קים תאפשר לו לקרות? *** "אין לך תלמידים אחרים להיטפל אליהם?" אני בוחרת בציניות. ציניות בעדיפות על משולבת עם מירמור תמיד עדיפה על רצינות כשאתם מדברים לתום. האופטימיות שלו דורשת את זה, תסמכו עליי. הוא ממשיך לחייך כמו אידיוט אמיתי ומצקצק בלשונו. "את מתכוונת להציל אותם מעצמם" הוא מתקן אותי ועל הדרך יורד עליי. תודה באמת, הדימוי העצמי שלי ממש היה צריך את זה. זה לא שהרגשתי גרוע בנוגע לחוסר התאבון שלי לפני כן או משהו. "שיהיה.." אני ממלמלת באדישות. כאילו גוש עלבון לא יושב בגרון שלי ומחכה להתפרץ. "את בהחלט המעודפת עליי מבניהם". ליבי החסיר פעימה. עזבו פעימה, אלו היו כמה פעימות. ***

אמא שלה התארסה לאיש העשיר והמוכר במדינה הם עברו לגור איתו אך מה שהיא לא ציפתה לו זה שהאח החורג שלה יהיה האויב המושבע שלה מבית הספר. מה קרה שהם גילו שהם הופכים להיות חורגים? תמשיכו לקרוא💜

דניאל הוא פושע רציני, מהסוג הפושעים שלא כדאי להתעסק איתם. כשהוא מגלה את הפוטנציאל הענק שמתחבא בתוך נערה בת שבע עשרה שמסובכת לא פחות, הוא מחליט לקחת אותה בתור הפרוייקט שלו שמגיע לכיוונים שלא ציפה להם.

לא טובה בהקדמות. תיכנסו ותבינו☺️☺️ אזהרה- יש פירוט יחסי מין. מערכת יחסים של דאדי וליטלגירל. תמימים אנחנו לא. אז לא אשים הגבלת גיל אז תהנו☺️ -הסיפור גמור-

בסיפור שלי יש המון דברים. כאב, בגידה, אהבה אבל בעיקר כאב. והמון ממנו. כל כך כואב לי. החיים שלי הסתובבו להם רק בגלל דבר אחד. ומסתבר שהכל היה שקר. החיים שלי נהרסו רק בגלל השקר הזה. אף אחד לא האמין לי. אף אחד. פשוט נטשו אותי, זרקו אותי כמו שזורקים זבל. ועכשיו אני פשוט צריך להיתקע עם האנשים האלה, האנשים שעזבו אותי. אבל אני שמח. אני שמח שאני לא זוכר אותו. לא מגיע לו שאזכור, לא אחרי שלא האמין בי. הוא היה צריך, לפחות הוא. או לשאול אותי, לברר... אבל לא. עכשיו הוא מתחרט. אבל עכשיו זה מאוחר מידי. הסיפור שאני הולך לספר לכם הוא לא סיפור פשוט הוא כואב. אז אני מזהיר כבר מעכשיו. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

זאת תחושה נוראית. שכובלים אותך ומרתקים אותך למקום. לוקחים לך את היכולת לשלוט על עצמך. לוקחים לך את האנושיות. דורכים עליך. מכים אותך. אתה מנסה להילחם אבל אתה חלש. שחזרתי הביתה אחרי שנתיים. הכל השתנה. אחותי, הקשר שלי עם הוריי. ובמיוחד תומס. הוא כל הזמן מנסה להתקרב רק שהוא לא מבין שאני לא מסוגל. עמוק בפנים אני יודע שאני זקוק לעזרה. מעולם לא קיבלתי אותה. ברחתי ממנה. אולי בגלל זה אני כזה דפוק. אני כבר לא הצ׳ארלי שכולם מכירים ואוהבים אני משהו אחר לחלוטין. (הסיפור הוא המשך על צ׳ארלי הבן של ניקי ואמה. מ- The day you dare) *לא חובה לקרוא קודם את - The day you dare אבל תמיד מומלץ.* **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

"מייגן חכי! זה לא מה שאת חושבת!" הוא צעק ואחז בזרועיי גורם לי לעצור. "אז מה זה היה?! סתם התערבות מטופשת זה מה שהייתי בשבילך?! אני סיפרתי לך דברים שלא סיפרתי לאיש וכל הזמן הזה זו הייתה התערבות מטופשת?!!" הוצאתי את כל מה שעל ליבי. "לא! את היית יותר! את כל כך הרבה-" קטעתי אותו. "משהו מזה היה אמיתי?!" שאלתי כבר בפחות כעס והתאמצתי להסתיר את הדמעות, "הרגשות שלי כלפייך הם אמיתיים!" "ואני אמורה להאמין לזה?!" הוא שתק ואני ברחתי משם מניחה לדמעות לזלוג מעיניי, פעם ראשונה שאני נותנת לעצמי לבכות והכל בגלל התערבות מטופשת! תכירו את מייגן מילר נערה רגילה לגמרי עד ששון הייל קפטן נבחרת הפוטבול והנער הכי מקובל בבית ספר מחליט לדבר איתה. קרדיט על הכריכה ל-lili20083 המוכשרת!!! הסיפור יכלול כמה נקודות מבט. תודה גם ל-yamit460 שעוזרת לי לכתוב את הסיפור.

ספר 1 בסדרת ההטבעה בפעם הראשונה שראיתי אותו. חשבתי שהוא ימשיך במסדרון ולא התייחס אליי כלל. שזה מה שקרה. אבל לא הייתי מוכן למה שקרה אחרי זה. למעקבים שלו , לאובססיה שלו כלפיי. ולא הבנתי למה? בהתחלה נבהלתי נורא. הוא הפחיד אותי. למרות שהוא היה טוב, כל כך טוב. אבל לא חשבתי שהוא ירצה להיות טוב כלפי. חשבתי שאני בכלל לא ברמה שלו , שהוא אפילו לא יכיר את שמי. טוב זה לא הגיוני, אני הבן של אבא שלי. ושכולם מכירים את האלפא, בטח ששמי מתגלגל בשבט. אני לא יכול לומר שליבי לא דפק בפעם הראשונה שהבחנתי בו. הוא דפק בטירוף. ואני אפילו לא יודע למה. מסתבר שהוא ידע. אבל בחר לא לספר לי. וכל זה בולשיט אחד גדול. אם הייתי יודע, הכל היה הופך שונה. אם לא בשבילו אז לפחות בשבילי. לוקאס חיי חיים רגילים במשך שבע עשרה שנה. הדבר היחיד שהיה שונה בו, הוא שהוא צאצא של אנשי זאב. הוא מעולם לא החשיב את עצמו כאחד מהם. הוא לא הכיר את הכללים או את החוקים. אפילו בקושי שינה צורה לזאב. הוא לא הכיר את עצמו כזאב. אבל אז הכל השתנה. אביו חזר והוא האלפא. ומבחינת לוקאס הוא חייב לתפוס את עצמו בידיים. הוא הלך לגור יחד עם השבט של אביו. והוא חייב לייצג את אביו בכבוד. גם אם זה אומר ללמוד הכל מאפס. אבל אז מגיע זאקרי. מסתורי מאי פעם. והוא מושך את ליבו של לוקאס כמו מגנט.

~לכל מי ששאל לאן אוליו נעלם~ **לפני הספר ממליצה לקרוא קודם את (חטאי העבר)** מעולם לא נתתי למשהו לאיים עלי. אני שייך למאפיה שנים, נותן בשבילם והם בשבילי. אבל היום. עכשיו, ממש מולי עומד אדם שחושב שאני אתכופף למילתו. בעולם שלי הייתי מחטיף לו אגרוף או שניים אבל עכשיו אני פשוט שקט. בולע רוק שהוא אומר את המילים שגורמות לכל גופי לרעוד. ״ויולה וילנד. אני יודע איפה היא גרה, איפה היא עובדת.״ עיניו מביטות בי בסקרנות מגוחכת. כאילו נהנה לשחק בי. ״הדבר היחיד שאתה צריך לעשות כדי שהיא תישאר בחיים פשוט מאוד, זה להתרחק מאוולין סוייר.״ לכן התנעתי את האופנוע ולא הסתכלתי לאחור, נסעתי קדימה. כי אם יש סיבה אחת שתגרום לי לעזוב הכל כך זו רק ויולה. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**