אפלה. בדידות. ונער עם קרני תיש

~"למה דווקא עכשיו, כשהמצב כל כך רע.. החלטת להופיע?"

חיי תמיד היו חיים נוחים ויפים עד שהמחלה תקפה אותי, משפחתי שכחה ממני ובכל יום ויום הרגשתי שהמוות עוטה את ידיו סביבי.
אך עם הופעת הנערה בעלת עייני החתול והנער שעוטה צורות שונות חיי השתנו בשנית.
התחלתי לתהות מה אני בעצם, הרגיש לי שכל חיי בוימו על ידי אדם מסוים, ואותו אני משתוקקת למצוא.

מסתבר שאחרי הכל, תמיד הייתי מי שאני עכשיו; מרגישה את הרוע זורם בעורקי, תעוות הדם שמתגברת אצלי בכל יום ויום. יש הטוענים שזו הרגשה נורמלית ושאיני הופכת לסוג של מפלצת וזה נכון, אני לא הופכת למפלצת או הייתי כזו. אני מכשפה, תמיד הייתי כזאת, רק ש.............. אני לא מכשפה מהסוג הטוב, אני מרגישה את את בשרי משחיר תחת ציפורני, את מחשבותי את דעתי מתערפלת, אני מקווה לא לתת לזה להשתלט על עצמי.

~באהבה, שרלוט.