Bad girl forever (or not)

היי. קוראים לי היילי ואני לא שמה על אף אחד. להורים שלי לא אכפת ממני, לאף אחד לא אכפת ממני. אני גונבת בכדי להתקיים, יש לי מלא תיקים במשטרה, הם הציעו לשלוח אותי לרווחה אבל אני ממש אבל ממש לא צריכה את הרווחה הזו. רק סיפורים רעים שמעתי משם. היום אני אלך לשדוד בנק, ואז אני אעוף מפה, אני אתחיל חיים חדשים לגמרי, אפתח דף חדש, טוב... זה לפחות מה שאני רוצה. לילה. התגנבתי לבנק, אספתי את כל הכסף שהייתי צריכה ויצאתי מהבנק. "יששש" לחשתי. " גברת היילי אנדרסון" שמעתי מאחורי קולות. שיט. התחלתי לברוח מהר לתוך היער הסמוך, מלא סירנות נסעו בכביש שליד ופתאום 5 שוטרים עומדים מולי, הסתובבתי כדי לרוץ לכיוון הנגדי וגם שם עמדו 3 שוטרים הסתכלתי ימינה ושמאלה, אני מוקפת. "תרימי ידיים ותניחי את השק על הרצפה" הם אמרו וכיוונו את האקדחים שלהם לכיווני. "ואם לא?" שאלתי מתגרה בהם. שני שוטרים באו מאחורי תופסים אותי ומכניסים אותי לניידת. "גברת אנדרסון זה כבר עבר כל גבול! ממחר את עוברת לפנימייה היחידה שמסכימה לקבל אותך! ואם גם שם תעשי בעיות, זה ישר לכלא!!" השופטת אמרה לי והמשפט נגמר. השוטרים ליוו אותי לבית ונכנסתי. השוטרים דיברו עם ההורים שלי והם כלל לא הראו סימניי עצב בפניהם. 'לא אכפת להם ממני' זה מה שאמרתי לעצמי כל השנים. ועכשיו, ברגע זה, הוכחתי לעצמי ש