"אני אהרוס אותה מתישהו, שוב. אני יודע את זה. אני מריח את זה, את ריח המריחואנה שלי מחליף את הריח הנעים של בגדייה. אני רואה את זה, את עיניה המתמלאות בעצב, נעשות אדומות מהדמעות שהיא מסרבת לשחרר. אני שומע את זה, את קולה הנשבר כשאני מכאיב לה, פיזית ונפשית. אני לא ורד כמו שהיא טוענת, אני רובה. רובה שנוצר במיוחד כדי לחסל את נשמתה הטהורה, רובה שהטריגר שלו לחוץ תמיד, יורה כדורים אל כל עבר." היא לא התכוונה ליפול לרגליו, אל הילד הרע. הוא פשוט ראה אותה, ולא יכל להפסיק לרדוף אותה. משהו בעיניים שלה, בדרך שהסמיקה מכל מילה גסה ששמעה. הוא ראה בה אתגר, עוד בשר לצריבה. הוא היה חייב לשים לב אל הדגלים האדומים כשהחלו להופיע. הוא היה צריך להבין שדברים עומדים להסתבך מהרגע שעינייה החלו להחליף את הסמים המתוקים. האם זה עדיין משחק, אתגר? או מה הרגשות נכנסו לתמונה? @כל הזכויות שמורות מכיל שפה גסה, אלימות ותכנים מיניים. הקריאה על אחריותכם.