ההרגשה הזאת שלא עוזבת אותך, הרגשה שלא משנה כמה תרצי לשכוח אותה אבל תמיד תרגישי אותה בכל חלקיק בגופך . "אל תשכחי תמיד יהיה מי שישמור אלייך ", אותו קול אמר , אותו קול שמשקר לי ,אותו קול שנותן לי תקווה ביטחון , אבל הקול הזה הוא לא נמצא כאן באמת. הקול הזה התקווה הזאת הניצוץ הקטן שגורם לגופי לחיות שוב ,לא באמת כאן זה רק מוחי שמשלה אותי בכל פעם מחדש . רציתי לשכוח את הקול ואת המשפט שלא יוצא ממוחי ורודף אותי גם בסיוטים הכי גדולים שלי . אבל הקול הזה הוא החבר היחידי שלי כאן , במקום הזה שאין דרך לצאת ממנו .