התחלה חדשה-הקדמה:
היי קוראים לי ג׳ייד אני בת 17 יש לי שיער חום ארוך חלק ועיניים בצבע חום שוקולד ואני די נמוכה ורזה אבל לא יותר מדי..
אז ככה, כל החיים שלי הייתי כמו הילדה של אמא ואבא, לא היו לי הרבה חברים כי לא יצאתי הרבה.. ביום אחד שהייתי בת שתיים עשרה בערך ההורים שלי פשוט עזבו. הם לא אמרו לאן והם בכלל לא אמרו שהם הולכים.. לא יכולתי לעקל את זה שההורים שלי פשוט הלכו, כי הם שנאו אותי, הם עזבו אותי.. שהייתי בת 13 התחלתי לחתוך את עצמי ולהרעיב את עצמי.. עד שזה הגיע למצב שהגעתי למוסד להפרעות אכילה ולחולי נפש..
והנה אני היום, אחרי ארבע שנים במוסד המגעיל הזה, שעכשיו הוא בערך כל מה שנשאר לי, המוסד הזה הוא הבית שלי.. אני כבר שלוש שנים שלא מתלבשת בבגדים המכוערים של המוסד הזה, אני מתלבשת עם בגדים שלי, אני מתנהגת במוסד כאילו אני בפנימיה או משהו, לא ממש מזיז לי אני יכולה לעשות מה שאני רוצה כל עוד אני ייבלע את הכדורים שלי וייעשה את הבדיקות שאני צריכה לעשות, אני כביכול כבר השתקמתי והייתי אמורה להשתחרר אבל הם לא נותנים לי ללכת בגלל שהם אומרים שהם לא סומכים עליי בגלל שאין מי שישגיח עלי...
ליב:
אני נסיכת מאפיה. אבא שלי הוא הבוס של המאפיה האמריקאית ואח שלי הקטן יקבל את המאפיה כשהוא יגיע לגיל 18.
בתחילת שנה העבירו אותי ואת אחי לבית ספר שלומדים בו ילדים מכמה מאפיות בארץ וחלק אפילו סתם ילדים עשירים.
הגעתי לבית ספר וזה כבר היה אהבה ממבט ראשון, פגשתי בו, עיניים כחולות ממכרות כמו הים, אבל הבעיה היא שהוא היורש של המאפיה היריבה שלנו. בעיה גדולה.
למדתי לשחרר ממנו ואז הסתבר שהאבות שלנו עשו הסכם שלום.
בסוף בכלל סידרו לי נישואי תועלת, שידוך, והתאהבתי גם בו.