התחלה חדשה-הקדמה:
היי קוראים לי ג׳ייד אני בת 17 יש לי שיער חום ארוך חלק ועיניים בצבע חום שוקולד ואני די נמוכה ורזה אבל לא יותר מדי..
אז ככה, כל החיים שלי הייתי כמו הילדה של אמא ואבא, לא היו לי הרבה חברים כי לא יצאתי הרבה.. ביום אחד שהייתי בת שתיים עשרה בערך ההורים שלי פשוט עזבו. הם לא אמרו לאן והם בכלל לא אמרו שהם הולכים.. לא יכולתי לעקל את זה שההורים שלי פשוט הלכו, כי הם שנאו אותי, הם עזבו אותי.. שהייתי בת 13 התחלתי לחתוך את עצמי ולהרעיב את עצמי.. עד שזה הגיע למצב שהגעתי למוסד להפרעות אכילה ולחולי נפש..
והנה אני היום, אחרי ארבע שנים במוסד המגעיל הזה, שעכשיו הוא בערך כל מה שנשאר לי, המוסד הזה הוא הבית שלי.. אני כבר שלוש שנים שלא מתלבשת בבגדים המכוערים של המוסד הזה, אני מתלבשת עם בגדים שלי, אני מתנהגת במוסד כאילו אני בפנימיה או משהו, לא ממש מזיז לי אני יכולה לעשות מה שאני רוצה כל עוד אני ייבלע את הכדורים שלי וייעשה את הבדיקות שאני צריכה לעשות, אני כביכול כבר השתקמתי והייתי אמורה להשתחרר אבל הם לא נותנים לי ללכת בגלל שהם אומרים שהם לא סומכים עליי בגלל שאין מי שישגיח עלי...
הסיפור קופץ שנתיים מסוף הספר הקודם, כלומר לסוף כיתה יב של קאי.
בשבועיים האחרונים ללימודים, כמובן כמו בכל שנה, בסוף הלימודים לא ממש לומדים אבל לעולם יש כוונות אחרות בנוגע לקאי. (אלה מה?)
יום אחד מר האיזווה נכנס לכיתה עם הודעה שגורמת לכולם להתלהב אבל לקאי פחות. הרבה פחות.
כרגיל, משהו קורה עם קאי לא משנה מה, לטוב ולרע. והפעם לא ישברו אותה.
......
תיראו אנשימות, אין לי שמץ מה קורה אחרי העונה השלישית וזה כולל את המוות של מידנייט, את הסיפור עם הוקס שהוא הפך להיות גיבור סמוי או שיט כזה, והקטע שבאקוגו מת אבל לא מת, מידוריה מתחרפן ומר האיזוואה מוריד לעצמו את הרגל.
אז לטובת כולנו אני לא מחשיבה את כל אלה בספר שלי. ואני ממש מצטערת על זה אבל אני מבטיחה שזה יהיה שווה את זה