איך זה להיות מישהי מושלמת?
היא חכמה, היא חזקה, היא הייתה באליפות הארץ לקרב מגע ואגרוף תאילנדי, יש לה חברות, כולם רוצים להיות בקרבתה, כולם מכירים אותה, כולם אוהבים אותה, ולא משנה מה היא תבקש- היא תקבל.
ובכל זאת, חייה של ויקטוריה בראון קשים. היא גרה בפנימייה, הוריה לא רוצים שום קשר עם הילדה "המופרעת" שלהם, היא מתלוננת לא מעט, היא מרירה ועצבנית, והרשימה עוד ארוכה.
---
"כולם חושבים שזה קל. כולם חושבים שאני אוהבת את עצמי, שאני מעריצה. אני שונאת את עצמי, ושונאת את כל המדליות האלו, ואת כל הגביעים שהרווחתי. כל האגרוף, וכל העבודה הקשה שאני עושה, רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר."
---
אך מה קורה שהיא פוגשת במישהו בדיוק כמוה?
שמראה לה שהעולם לא נגדה אף פעם. שכולם אוהבים אותה. שהוא אוהב אותה.
שמעיף ממנה את כל המרירות והטינה. שגורם לויקטוריה להיות נערה חייכנית, ואוהבת.
שמראה לה שהוא לא כמו כולם.
"פאק, אנה.. אני מצטער," הוא מקרב את ראשי אל כתפו ומחבק אותי בחוזקה. "אני מצטער, אני מצטער, אל תכעסי, פאק.." הוא לוחש לאוזני. אני לא מתאפקת יותר ונותנת לדמעות שלי לרדת. "סליחה, סליחה. אני יודע.." אני מנסה לשמור על שקט אך ייבבה נפלטת מפי והדמעות לא מפסיקות..
לוקה," קולי חלש וצרוד. אני מנסה לחזור אחורה ולהביט בו אך הוא מהדק את אחיזתו בי וממשיך לחבק אותי.
"עוד קצת." הוא לוחש. "פאק, הייתי צריך את זה.." אני מחייכת למילותיו בין הדמעות ומתמסרת לחיבוק. "אל תבכי, בבקשה. אני מבטיח שאשתנה. רק על תכעסי עליי שוב." אני מהנהנת ומתחילה להירגע בזרועותיו לאט. "אני אוהב אותך."
-----------------------------------
🖤סיפורם של לוקה ואנה🖤