הגיבור שלי

היי קוראים לי אמה כרמלי
בעיקרון החיים שלי נורמלים לחלוטין, אני בת יחידה וההורים שלי נחמדים ומאמינים בי בטירוף, אני די מקובלת בבית ספר שלי, הבנים רוצים לצאת איתי והבנות רוצות להיות חברות שלי, חבורת החברים שלי גדולה ואנחנו מקורבים ועוזרים אחד לשני כשצריך, יש לי ביטחון עצמי ותמיד אומרים לי שאני יפה חכמה מצחיקה וטובה, יש לי חבר חמוד שאוהב אותי ואני אוהבת אותו, אני לא חושבת שיש מישהי יותר מאושרת ממני...

רגע רגע רגע, זה לא החיים שלי!

היי קוראים לי אמה כרמלי והחיים שלי בזבל.
יש לי שתי אחיות אחת גדולה שהיא בערך כל מה שאני חולמת להיות והשנייה קטנה אבל היא עדיין אוהבת אותי איכשהו, המערכת יחסים שלי עם ההורים... טוב אני אגיד את זה במילים עדינות- עמוק בתוך החרא, יש לי חברה אחת וכל שאר הילדים בבית ספר או לא מודעים לקיומי או צוחקים עליי- כיף נכון? אני חסרת ביטחון בגדול, הבן אדם היחיד שאי פעם הבין אותי עזב אותי וזה גרם לי להיכנס לדיכאון עם מחשבות אובדניות, לא ראיתי איך אני יוצאת מזה.

טוב, אבל אז הוא הגיע - הגיבור שלי.

----

"ואני מבטיח שכל עוד זה תלוי בי, את תהיי מאושרת כל חייך," הוא חייך.

"כן? אתה תהיה השמש בחיי?" הקנטתי אותו.

"לא," הוא קם מכיסאו ונתן לי נשיקה על המצח, "אני אהיה הירח ואאיר לך את השעות החשוכות."