ג'ני עובדת ב'עבודה מועדפת' , מתדלקת בתחנת דלק בכרמיאל. היא שרופה על ג'ין אייר מאת שרלוט ברונטה. ממש פיתחה אובססיה לרומן הזה. וגם כייף לה לצלול לתוך הקריאה בין המשמרות, כוס תה ועוגיות ליד הכורסאה. (ממש כמו כולנו). ואז, ביום חורפי אחד, בגלל שיש כתם עובש על התיקרה, מגיע לשם אשר האינסטלטור. לא פחות ולא יותר מאשר מר רוצ'סטר נוסח כרמיאל.
גם הסיפור השני של אדית וולף, אינו עוסק בחתיכות חטובות וברנשים כלילי שלמות. החומרים שלה לקוחים מהמציאות הישראלית, אנשים שכולנו פוגשים ברחוב. יש להם את החלומות הפשוטים שלהם, הנצחונות והמפלות, השיגרה, העייפות והשחיקה. למי בכלל יש ''קליק'' מטורף?! לפעמים מחווה קטן של נדיבות, קצת תשומת לב, משנה את התמונה.
אושרי, אחד הלקוחות של אשר, הוא גם אחיה של האקסית שלו. סיגי. ממה היא בורחת?
ולמה הוא לא השאיר לאשר את הסכום המדויק שהם סיכמו עליו בטלפון עבור השירות? למה לאישתו אין כסף כדי לתת לו? היא בת של איש עסקים מהמצליחים ביותר בארץ...
סטלה ומנשה ההורים של אושרי וסיגי ועוד שתי אחיות. מנשה כבר לא גר בבית, אלא במוסד הסיעודי. ובנתיים הבית נהפך למחסן של ג'אנק שלסטלה אין סיכוי להתגבר עליו בכוחות עצמה. בטח לא כשהיא עסוקה בלחלום על פאולו שלה.
כל הציטוטים מ''ג'יין אייר'' הועתקו מהספר בתרגומה של שרון פרמי
הספר הראשון בסדרת הלהבות
כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**
אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים.
תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפיה האיטלקית.
אני עצמי הייתי עמוק בתוך המאפיה בזכות האירוסים לקאפו הבא. כך שתמיד הלכנו לפי הכללים. אבי הוא אדם נוקשה מאוד אבל לא כלפינו הוא תמיד היה רך.
לא הכרתי את הצד האלים. את הצד הכואב שיש במאפיה.
אבל זה הגיע.
בזמן שכולם חושבים שאני קבורה עומק באדמה אני עדיין כאן. נושמת. מקווה שיום אחד אצליח לצאת. אני כבר לא אני. כמעט בלתי אפשרי לזהות אותי. כי אני כבולה עמוק בתוך המאפיה הרוסית.
לכודה בין כאוס מוחלט, נקמה ועולם הפשע.
העולם שנולדתי אליו.
(ספר ראשון בסדרת הלהבות)
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**