החצי השני שלי - פאנפיק על פרסי ג'קסון

'הסתכלתי לתוך עיניו הירוקות כים. הוא נראה לחוץ, והוא לא היחיד. זה באמת היה מלחיץ.
"מוכנה?" שאל אותי, הנהנתי אפילו שידעתי שאני הכי לא מוכנה.
פתחתי קצת את הדלת והסתכלתי פנימה, כל הילדים שם נראים כל כך שלוים, אני כל כך מקנה בהם.
כל מה שאני רוצה זה להיות ילדה רגילה.
אבל מה לעשות לפעמים חלומות לא מתגשמים.
משהו נגע בכתפי, זו היתה ידו.
"אני יודע שזה קשה, אפילו גם לי. אני יודע שלפעמים קשה לחיות עם הרצון להיות פשוט רגיל. אבל זה מי שאנחנו ובסופו של דבר נתרגל."
הוא הצליח לקרוא את מחשבותי, והכי חשוב הוא גם הצליח להרגיע אותי.
"ממתי נהפכת לכזה חכם?" התגרתי בו
"תקשיבי לי טוב, אני חכם. את זוכרת שאני זה שהצלתי את העולם כמה פעמים" "שויצר" מילמלתי.
"מה אמרת?" ובשניה האיתי מותקפת דיגדוגים.
"די... די, נו תפסיק, אני העשה הכל" עיניו נפתחו "הכל?" "הכל" חזרתי אחריו. "טוב, אז תגידי 'פרסי הוא חכם, יפה וגיבור שכולם מעריצים'..." "לא בה לי לשקר" הוא דיגדג אותי יותר חזק "אוקי..אוקיי נכנתי. פרסי הוא חכם, יפה ושחצן שכולם שונאים'" הוא הפסיק ואני צחקתי.
"פשוט יש לך מזל שאת אחותי"....'
(חלק מהסיפור)
(מישהו חשב שזו אנבת'?)