"את שונאת שקוראים לך אלינור, את מעדיפה אלי. ואת כנראה תתחרפני לגמרי אם מישהו יגע לך בפסנתר, למרות שלא ניגנת עליו כבר... משהו כמו שלוש שנים?" אני לוקחת נשימה, "את רודפת אחרי המרצים כשהשיעור נגמר ואני מוכנה להתערב על מיליון דולר שאת התלמידה שהם הכי אוהבים. הסיכומים שלך מסודרים באופן מדהים למרות שהכתב שלך קטן מדי ויש לך חבר שאת אוהבת ולא אוהבת - אני חושבת - ואני יודעת בוודאות שלא ביקשת משאלה כשכיבית את הנרות ביום הולדת שלך ואת כנראה האדם השלם השבור ביותר שפגשתי." היא מסתכלת עליי והיא רוצה להטיח בי מילים בחזרה, אבל הפה שלה נפתח ונסגר כמעט מיד, אז אני אומרת "תספרי לי עליי." "את אוהבת שקוראים לך דניאל," אני מחייכת, "את כנראה תעשי יותר מדי בשביל אנשים שאת אוהבת ואת כן אוהבת את רומי, בדרך שלך. את עובדת יותר מדי, את תמיד מאחרת," היא מנסה לספור את הדברים באצבעותיה וזה די מצחיק "את לא כותבת סיכומים בשיעורי כימיה כי את עסוקה בלכתוב - אני לא יודעת מה - קטעים ושירים שאת כנראה לעולם לא תתני לי לקרו-" "אני מתכננת לתת לך." אני אומרת. "אני מצפה לזה." היא לא מסתכלת עליי, "את אוהבת אתגרים יותר מדי ואני כנראה קצת אתגר? והאמת אני לא יודעת אם את יותר שבורה משלמה, עדיין לא החלטתי."
12 parts