boy×boy
אני לא הכי טובה בתקצירים, אבל הנה זה בא:
דואי הוא נער שמח ואנרגטי שתמיד מנסה להיות חיובי-- או ככה נראית המסכה שלו לפחות.
האמת היא שדואי הוא נער דיכאוני ואובדני שסובל מבריונות קשה מזה כמעט 4 שנים, והיחידים שמודעים לזה הם הוא, והוא.
יום אחד דואי מחליט לעשות מעשה קשה ברגע של שבר- מה שאוטומטית מכניס אותו לצרות, ולתוכנית תמיכה.
ושם הוא פוגש את הבן אדם ש..
אזהרות:
*הסיפור הוא על שני גברים אז הומופובים, החוצה!
*בסיפור יהיו תכני אלימות שיכול להיות שיגרמו לכם לאי נעימות, הקריאה על אחריותכם בלבד!
*פגיעה עצמית
*הרעבה
*מחשבות אובדניות
*עכשיו לאזהרה הכי חשובה.. תקשיבו טוב טוב לחלק הזה.. בסיפור הזה יש סכנה להתמכרות קשה, ראו הוזהרתם!
-שמעתי שבזמן האחרון אנשים שלא אוהבים סיפור של מישהו אחר מסיבה כלשהי פשוט מדווח עליו ומוחקים לו את הסיפור, אני מבקשת, אם יש לכם בעיה עם התוכן, תפנו אליי בפרטי ואני אנסה להבין ללבכם ואשתדל לעזור בבעיה..-
נראה לי שזה הכל בנתיים, תהנו!
(אני מבקשת לא להיות ביקורתיים מדי על כל הנושא, זה דבר רגיש בשבילי, תודה על ההבנה.)
הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה.
אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.