המשיכי לנשום

"מי זו, אדון קייל" אמר הבחור הצעיר אל השטן. "היא הנקמה שלי" הסתכל עליי בגאווה. הם מחייכים אליי. אני אוחזת בשרשראות הברזל המחזיקות אותי לתקרה. אני שותקת כמו ילדה טובה. בעולם שלו יש חוקים. ואני מוכרחה להקשיב להם. אך כמו שאני הנקמה שלו, הוא הנקמה שלי. יום יבוא אדוני. "ולנסי" הבחור השקט פותח את פיו לפתע. "עד מתי תשמור אותה?. יום יבוא והיא תדבר" השפלתי מבט. האקדח בכיס הטוקסידו המפואר של קייל יכול לפלח את דרכו לראשי ברגע. קייל התקרב אליי, החזיק בסנטרי עם אקדחו, ליטף בעדינות מלחיצה. הוא יודע עד כמה אני מפחדת ממנו. "היא לא תעשה כלום" הוא אומר בפשטות. היהירות שלו זהרה. "היא חלשה מכדי לנסות. אני צודק ילדה?" הנהנתי אליו מחכה שכל זה יסתיים.