*הספר השני ל׳אוזון׳. ספר זה לא עומד לבד. *
כמה זמן עבר?
איפה כל דבר? איפה כל אחד?
לאחר הפרידה, דניאל ונטלי המשיכו בחייהם. מנתיב אחד שהתפצל לשניים, אין לדעת עד עכשיו מה כל אחד מהם עבר.
אבל יש ריח של שיברון לב באוויר, של תחושת נטישה עמוקה. של צער שידע לב שבור, וחדר דרך הסדקים. של מוות ואבל, של קבורה.
ועם זאת, יש תחושה של התחדשות באוויר. עונת הקיץ מסמלת את חזרתה של האופטימיות שעד כה, לא הייתה בליבם. עונה שבה החום הוא לא רק מבחוץ, הוא חייב להיות מבפנים.
והחום לא מסמל רק את זה - הוא אחראי ללב של כל גוף, לתשוקה של כל אדם, ולרצונות העמוקים של כל אחד שיהיו חריפים יותר מאיי פעם.
ונגלה, התגלות צפויה גם היא, מה אירע עד כה.
נגלה מה בני אדם אומרים, ובתוך ליבם אובים. נגלה עד כמה אהבה ושנאה, הם לא מושגים הפוכים - הם אחים חורגים. קרובים יותר מתמיד. ונגלה איך פצעים מתאחים, איך שורדים לבד בטבע.
אבל אין לשכוח, מהנמלה הקטנה באדמה ועד החום העז שבאוויר. מהתינוק, ועד הזקן. מכל גבר ועד כל אישה. מפחד, ועד אומץ. מתשוקה ואהבה עד לשנאה ותיעוב.
הכל קורה מתחת לאטמוספירה.
הספר הראשון בסדרת הלהבות
כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**
אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים.
תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפיה האיטלקית.
אני עצמי הייתי עמוק בתוך המאפיה בזכות האירוסים לקאפו הבא. כך שתמיד הלכנו לפי הכללים. אבי הוא אדם נוקשה מאוד אבל לא כלפינו הוא תמיד היה רך.
לא הכרתי את הצד האלים. את הצד הכואב שיש במאפיה.
אבל זה הגיע.
בזמן שכולם חושבים שאני קבורה עומק באדמה אני עדיין כאן. נושמת. מקווה שיום אחד אצליח לצאת. אני כבר לא אני. כמעט בלתי אפשרי לזהות אותי. כי אני כבולה עמוק בתוך המאפיה הרוסית.
לכודה בין כאוס מוחלט, נקמה ועולם הפשע.
העולם שנולדתי אליו.
(ספר ראשון בסדרת הלהבות)
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**