השנה היא 1890.
תאליה היא נערה טיפוסית שעומדת לפני יום ההולדת העשרים שלה. היא אוהבת שמלות, תסרוקות וסיפורי רומנטיקה. את רוב ימיה היא מבלה במטבח, אוחזת בכף בחישה או בסמרטוט ניקוי.
נערה טיפוסית.
או שאולי לא כל כך?
לתאליה גם יש שבעה אחים. ארבעה מהם היא גידלה בעצמה. תאליה היא גם יתומה. היא לא זכתה לחינוך בבית הספר, כמו שאר הנערות. היא לא הולכת לטיולים רומנטיים עם מחזרים, כמו שאר הנערות. יש לה חברה אחת, שגרה הרחק ובאה לבקר מדי שנה, אך פה מסתיימים חיי החברה שלה.
תאליה היא לא נערה טיפוסית, כי היא בודדה.
בת אחת בין הרבה בנים,
בן אדם אחד בין הרבה סירים,
שונה אחת בין הרבה דומים.
ולמרות זאת היא מצליחה לחיות את חייה בשלווה ואף להתפתח מבחינה חברתית ורומנטית, עד מקרה מסוים אחד, ששינה הכל...
"אמא מה זה לסבית?" אני שאלתי אותה מתישהו בכיתה ז
" זה משהו שלא קיים, זה מחלת נפש שאנשים המציאו בדורות האחרונים"
ואני זוכרת כמה נרגעתי אז, כי אם זה לא קיים , אז אני לא יכולה להיות כזאת .
אז כל הרגשות האלה שיש לי לחברות שלי הם רק שלב וזה יעבור ..... זה לא שאני מאוהבת או משהו.
הסיפןר הזה הוא לא סיפור אהבה
הוא סיפור חיים של ילדה דתייה וטובה שמגלה שהיא סטייה ולא יודעת איך לאכןל את זה
זה סיפור שמכיל בתוכו את הכאב והשבריריות של להיות משהו שכולם אןמרים לך שהןא מחלה
זה סיפור על לב שנשבר שוב ושוב ושוב
על אלוקים שהבטיח להושיע אבל השאיר אותך כל כך לבד
זה סיפור על תקווה ועל חופש
אני מצטערת מראש אם הצורה שבה אני אתנסח תצא כפגיעה בציבור הדתי או באלוקים אני אוהבת את שתיהם כל עוד הם רחוקים ממני