" אתה אוהב אותי או לא?" שאלה סיגלית ברצינות.
" כן ולא," אמר עמיחי בנימה כנה, " את רוצה לדעת למה התאהבתי בך?" שאל והביט בה במבט חמור סבור.
" כי יש בך את כל מה שאני מבקש," אמר עמיחי בהתרגשות , " את העתק -הדבק לאימא שלי!" אמר באושר.
" אז אתה באמת אוהב אותי מהלב!" קראה סיגלית בביטחון.
" הלב- אומר שכן, אבל הראש לא אותו הדבר!" אמר עמיחי, הפנים שלו היו חיוורות.
" מה הלב שלך אומר?" שאלה סיגלית בפחד," שאתה אוהב אותי?" ענתה בחשש.
" אני צריך שתקשיבי לי רגע," אמר בהיסוס , " אני צריך לטוס לפגישה דחופה, " הוא הביט בה בעיניים גדולות , מפחד מכך שהוא יפגע בה.
" מה? אתה זורק אותי?" שאלה סיגלית בתימהון.
" תביני מה שאת רוצה , סיגי אני לא יכול להיות החבר הזה שאת מבקשת ממני," אמר וקם מהספה לא לפני שהוא שמע את סיגלית צועקת לעברו.
" אני שונאת אותך, עמיחי!" היא קראה אליו , היא נכנסה לחדר כשהיא נתונה בדיכאון עמוק.