הוא היה עצוב, פגוע, שבור, הוא סבל בבית הספר כי היה חולם בהקיץ, כי היה הוזה הזיות מוזרות, כי היה שונה. ... מאותו היום שבו ג'אנגקוק אכל במסעדה, עברו שבועיים, בכל יום, בכל שעה ובכל דקה חשב ג'אנגקוק על המלצר בעל השיער האדום, שאפילו את שמו לא ידע, באותו היום שפגש בו לראשונה, הוא נשבע לעצמו שלא משנה מה יהיה, המלצר הזה יהיה שלו, בין אם ללילה ובין אם לעולם. '𝕆𝕟𝕔𝕖 𝕪𝕠𝕦𝕣 𝕣𝕖𝕕 𝕙𝕒𝕚𝕣 𝕨𝕒𝕤 𝕞𝕪 𝕙𝕒𝕥𝕣𝕖𝕕, 𝕋𝕠𝕕𝕒𝕪 𝕚𝕥 𝕚𝕤 𝕥𝕙𝕖 𝕒𝕚𝕣 𝕗𝕠𝕣 𝕞𝕪 𝕝𝕦𝕟𝕘𝕤.'
7 parts