"המציאות עולה על כל דמיון". [עונה 2.] וללמוד זה חבל. והאם זה כדאי, ואפשרי, ובכלל? הפכתי עולם שלם בשבילי וזה עוד היה קל. ובשבילך עוררתי סערות וימים אל על. ויבשות נותבו לחלל. לא ידעתי לראות ולמצוא. תהיתי בחושך. בתוהו. בכלום. אתה היית נקודה שהאירה. שעזבה. ורק אז היא נזכרה להופיע... האהבה. -"אני אוהב אותך..."- למה לחלק את הלב לכולם? אם אפשר להשאר שלם. אך לא מושלם... ללא סולם. בעולם. -"טאהיונג... כל כך קשה לאהוב אותי?"- קח אותי למרום. הראה לי את העוצמה. אוזניי רוצות לשמוע את אותה מנגינה. גרש את הערפל בו עפתי שנים. הכיל הוא תקוות. אכזבות. חיוך שהיה על הפנים. בכלל לא תמים. תן לי ידך. השמיים בהירים. בשביל שנוכל לעלות. לבקוע רקיעים! בשביל שלא אאבד שוב את הראות. בשביל שאוכל לעוף איתך. יחד. בין כנפי מציאות.