״הלב שלי עוד שנייה מתפוצץ, יופי את מסוגלת, אומר לי הקול הפנימי. אני כל כך לחוצה, אני בקושי מצליחה לדבר. ״כן ברור״ הוקל לי במקצת, ״בוא נשב למעלה״ אני מצביעה על המדרכה שבקצה הרחוב, מקום שקט שאנשים לא עוברים בו בלילה, אנחנו הולכים, אני לחוצה ברמות!! אפילו קצת רועדת, ״את מלחיצה אותי״ הוא אמר, הוא הסתכל אליי וניסה להבין מה אני רוצה ממנו, ״תאמין לי שאני לחוצה יותר״ חייכתי חיוך מבויש, המשכנו ללכת, כבר כמעט שהגענו לשם. איך שרגליי דרכו על המדרכה, התיישבתי על האספלט, הייתי כבר חייבת להגיד לו את זה, הלב שלי דופק בקצב רצחני, אני רועדת אני מנסה להתחיל, ״ אני כבר...״ ואני מרגישה שמסתיים לי האוויר, הוא לא כל כך מבין מה אני רוצה ממנו בשלב הזה, ״תקשיב, זה ממש ממש קשה לי״ אני לא מצליחה לנשום, אני לחוצה. המוח שלי חושב מיליון מחשבות, ״כן בטח, בקצב שלך״ הוא אומר לי ומחייך אליי חיוך קטן. לנשום ולנשוף, אני לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה שוב ״טוב ככה״. אני חצי מחרבשת מילים, מנסה לדבר לאט, וזה קשה, לא דמיינתי בכלל כמה זה קשה, וואו.״
הסיפור הזה הוא החיים שלי, הוא המסע שלי, מסע שרצוף עליות ומורדות, הרבה מורדות. מחכה לכם!
~לכל מי ששאל לאן אוליו נעלם~
**לפני הספר ממליצה לקרוא קודם את (חטאי העבר)**
מעולם לא נתתי למשהו לאיים עלי.
אני שייך למאפיה שנים, נותן בשבילם והם בשבילי.
אב ל היום. עכשיו, ממש מולי עומד אדם שחושב שאני אתכופף למילתו.
בעולם שלי הייתי מחטיף לו אגרוף או שניים אבל עכשיו אני פשוט שקט. בולע רוק שהוא אומר את המילים שגורמות לכל גופי לרעוד.
״ויולה וילנד. אני יודע איפה היא גרה, איפה היא עובדת.״
עיניו מביטות בי בסקרנות מגוחכת. כאילו נהנה לשחק בי.
״הדבר היחיד שאתה צריך לעשות כדי שהיא תישאר בחיים פשוט מאוד, זה להתרחק מאוולין סוייר.״
לכן התנעתי את האופנוע ולא הסתכלתי לאחור, נסעתי קדימה.
כי אם יש סיבה אחת שתגרום לי לעזוב הכל כך
זו רק ויולה.
**כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**