״הלב שלי עוד שנייה מתפוצץ, יופי את מסוגלת, אומר לי הקול הפנימי. אני כל כך לחוצה, אני בקושי מצליחה לדבר. ״כן ברור״ הוקל לי במקצת, ״בוא נשב למעלה״ אני מצביעה על המדרכה שבקצה הרחוב, מקום שקט שאנשים לא עוברים בו בלילה, אנחנו הולכים, אני לחוצה ברמות!! אפילו קצת רועדת, ״את מלחיצה אותי״ הוא אמר, הוא הסתכל אליי וניסה להבין מה אני רוצה ממנו, ״תאמין לי שאני לחוצה יותר״ חייכתי חיוך מבויש, המשכנו ללכת, כבר כמעט שהגענו לשם. איך שרגליי דרכו על המדרכה, התיישבתי על האספלט, הייתי כבר חייבת להגיד לו את זה, הלב שלי דופק בקצב רצחני, אני רועדת אני מנסה להתחיל, ״ אני כבר...״ ואני מרגישה שמסתיים לי האוויר, הוא לא כל כך מבין מה אני רוצה ממנו בשלב הזה, ״תקשיב, זה ממש ממש קשה לי״ אני לא מצליחה לנשום, אני לחוצה. המוח שלי חושב מיליון מחשבות, ״כן בטח, בקצב שלך״ הוא אומר לי ומחייך אליי חיוך קטן. לנשום ולנשוף, אני לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה שוב ״טוב ככה״. אני חצי מחרבשת מילים, מנסה לדבר לאט, וזה קשה, לא דמיינתי בכלל כמה זה קשה, וואו.״
הסיפור הזה הוא החיים שלי, הוא המסע שלי, מסע שרצוף עליות ומורדות, הרבה מורדות. מחכה לכם!
ריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית.
אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מסבא שלו, שמבקש שיבוא לבקר-ורק אחרי שנתיים נוספות הוא אוזר אומץ לבקר..
והמראה הזה של ריף אחרי שנים, גורם לאבא שלו להחליט לפתוח מחדש את תיבת הפנדורה שלא נפתחה כבר ארבע שנים.
כמה לבבות ישברו, כמה זוועות יחשפו ושד שהסתובב חופשי הולך לכלא..
ואולי, ריף גם יגלה שהוא יכול לסמוך על אנשים מחדש כשהוא יכיר מישהו חדש ומיוחד..