"התאמצתי להתעלם מהכאב וניסיתי לחייך ולמנות את כל הדברים הטובים שאני רואה כרגע, כמו שאמא לימדה אותי.
בואו ניראה...
יש שם פרח מקסים בצבע כחול. הריח שלו מגיע עד אליי, והוא מריח נפלא, כמו צוף מתוק.
יש שם שני חתולים חמודים שמשחקים יחד, אחד שחור ואחד לבן.
פריחה יפיפייה מקשטת את השקדייה בפרחים לבנים, ועננים לבנים ואווריריים שטים בשמיים לאיטם, חלקם ורודים, חלקם כחלחלים.
על הריצפה נח כפתור בצבע אדום. אני אוהב כפתורים. הם עגולים וחלקים, ונעימים למגע.
פילה (fila), בובת הג'ירפה שלי, הייתה לידי.
ומזג האוויר נפלא, השמיים כחולים ויפים, והאוויר נקי ונעים. נשמתי עמוק.
עכשיו היה לי קל יותר לחייך."
סאן (sun). נער מתוק בן 15, מצטרף לפנימייה לילדים מבתים הרוסים ונוער במצוקה.
אבל לא משנה מה קורה, סאן תמיד מצליח לראות את הדברים הטובים. הוא משתדל לראות את הכל באור חיובי, וכך שופך אור על עולמם של הנערים שסביבו.
וכך, שופע צחוק, שמחה וחיוכים, אך מסתיר עבר אפל, סאן מצטרף לפנימייה.
אבל האם התמימות שלו תחזיק מעמד? או שאולי התמימות והחיוביות שלו היא כיסוי לכל הדברים שעבר?
מופע אימים, קראו לזה ככה. לא הרבה היו הולכים אבל תמיד היו אומרים את אותו הדבר, מופע אימים. לא כולם שמעו על זה או יודעים מה זה, האמת, כמעט אף אחד לא יודע מה זה. אין מצב שמישהו שלא שייך לעולם התחתון ידע על הקיום של זה. אם המשטרה תדע על זה כולם יכולים ללכת לכלא או להישלח למוסדות של עבריינים או משוגעים.
נערה, בת שבע עשרה, חדשה באזור, לא ידעה או הרגישה מאוימת על ידי אותו מקום ואחרי ריב עם ההורים שלה היא יצאה מהבית, לנקות את הראש כמו שהיא אמרה להם לפני שהלכה בכעס. כשנכנסה לאזור היא שמעה את הקולות המריעים והלכה עד למקור הקולות.
כשנכנסה היא עשתה את הטעות הכי גדולה בחייה.