איך להתמודד עם מוות/ 𝗛𝗼𝘄 𝘁𝗼 𝗱𝗲𝗮𝗹 𝘄𝗶𝘁𝗵 𝗱𝗲𝗮𝘁𝗵𓂀

"איפה הם? איפה אמא ואבא?" הסתכלתי בעיניו של נאמג׳ון אך הוא נמנע מליצור קשר עין איתי. במשך כמה רגעים ארוכים שרר שקט בחדר, לא לקח לי זמן רב להבין שהשקט הזה מבשר רעות. נאמג׳ון הרים את מבטו והסתכל בעיניי, יכולתי לראות את הצער הרב על מבטו, את דמעותיו המאיימות לזלוג מעיניו "אני מצטער."

איך ג׳ונגקוק, יונגי, נאמג׳ון ואחיהם המאומץ טאהיונג יתמודדו עם המוות של הוריהם שגרם לחייהם להשתנות מן הקצה אל הקצה?

"אחרי עשר שנים אני סוף-סוף רואה אותך שוב, חשבתי עליך בכל יום, כל-כך התגעגעתי אליך... חשבתי שתשמח לראות אותי, אבל אני מניח שטעיתי" הסתכלתי בעיניו של אחי הגדול ודמעות החלו לזלוג מעיניי ללא שליטתי, מרטיבות את לחיי ואני מנסה לעצור אותן ללא הצלחה.

"לא אכפת לי אם הוא ימות, אני שונא אותו."

"היי, ג׳ימין, תסתכל לי בעיניים", בעודי מתאמץ לראות בבירור הרמתי את מבטי והסתכלתי ישר בעיניו של יונגי, "אנחנו חוזרים הביתה, ביחד."

"לפעמים אנשים מתים, ואין שום דבר שאפשר לעשות בשביל לשנות זאת, אך אתה צריך להיות אסיר תודה על כל השנים שיכולת לבלות איתם, על כל הרגעים היפים שהיו לך עם אותם אנשים שאף פעם לא יחזרו."

☆שיפים: טאהקוק, יונמין, נאמג׳ין, והוסוק- תגלו בהמשך.

☆פרק יעלה פעם בשבוע.

☆אם אהבתם אל תשכחו להצביע.

☆לא להומופובים.

קריאה מהנה!