"אני היא פיה טנרגרם, ואני לא, אבל ממש לא, שטן במסווה. כי אני הכי מתוקה שיש. לגמרי."
פיה, או בשמה המלא, פליסטי, היא, טוב, הדבר הכי מתוק שיש. לפחות זה מה שהיא אומרת. אם תשאלו את מיס ריקסה, או אם כבר, את טיה (טרזה), היא תגיד שפליסטי היא מקסימה בהחלט. הבעיה היא, טוב...
במילה אחת- פליקס.
פליקס הוא הילד של פליסטי. לא הבן שלה, איכס- לא! הוא הילד שלה, במובן הזה שהיא, טוב, יצור קסום כלשהו. והיא אחראית עליו. היחידים שמסוגלים לראות אותה הם פליקס, ואמא שלו ואחותו טיה. וגם הם לא יודעים איזה מן יצור היא.
הבעיות מתחילות כאשר ימים אחדים לאחר תחילת השנה, בה פליקס בן ה-15 מגיע לעיר חדשה ומתחיל ללמוד בתיכון חדש, מגיע תלמיד חדש לכיתתו. הוא חתיך, מגניב, מקסים, חכם, קצת מוזר ו-
יכול לראות את פליסטי.
ופה מתחילות הצרות.
קירה היתה נערה רגילה. היא הלכה לבית הספר כמו כל אחד אחר, היתה לה אמא חמודה שהיתה גם החברה הכי טובה שלה.
למרות שהיא היתה ילדה מעט חצופה למורים ודי בודדה בשבילה זה היה בסדר גמור.
לפחות עד שבסוף כיתה ט' התברר שלאמא שלה היו תוכניות אחרות לגביה.
וגם לאבא שהיא מעולם לא פגשה.